הצרה עם עזים וכבשים – ג'ואנה קאנון

הצרה עם עזים וכבשיםכשגמרתי לקרוא את "המחסל" של חגי ליניק, והתלבטתי מה לקרוא אחריו (כשכלל האצבע אומר: אחרי ספר מקור כדאי לקרוא ספר מתורגם ולהיפך, כדי שניתן יהיה "לקחת מרחק" מן האחד ולהטמיע אותו, מבלי שעלילתו או אווירתו תתערבב עם האחר), ומה שהכריע את הכף, בסופו של יום היה פוסט שפרסם שי סנדיק בפייסבוק, מבעלי תמיר-סנדיק ספרים, הוצאה קטנה וחביבה, המוציאה ספרים טובים בדרך כלל, פוסט שדיבר על אהבה ומהי בדיוק. סנדיק הביא ציטוט חביב מן הספר, כך נראית אהבה:

"בעודו מתווה את מסלולה ברחובות, נהג לדבר כאילו היא הולכת לצדו. לפני שנעלמה, מעולם לא אמר לה אני אוהב אותך. המילים המהוססות תמיד נלכדו ונבוכו ומיאנו לצאת. במקום לומר אני אוהב אותך, הוא אמר תשמרי על עצמך, ומתי תחזרי? במקום לומר אני אוהב אותך, הוא הניח את המטרייה שלה ליד המדרגות, כדי שלא תשכח אותה, ובחורף הניח את הכפפות שלה על הכיסא הסמוך לדלת, כדי שתזכור לעטות אותן על ידיה לפני שתצא. עד שנעלמה, זו הייתה הדרך היחידה שהכיר, אבל מאז שנעלמה, הוא גילה שהמילים השתחררו מכבליהן. הן בקעו מפיו בדממה, נחרצות ובטוחות בעצמן. הן נקשו מתחת לגשר בתעלה ומעדו על שביל גרירת הסירות. הן ריקדו סביב במת התזמורת ורצו לאורך המדרכות בזמן שצעד. הוא חשב שאם יאמר את המילים לעתים קרובות, היא ודאי תשמע אותן, ואם ימשיך לצעוד, ודאי ייפגשו בסוף. סטטיסטית, חייב להיות גבול למספר הצעדים שצריך לעשות לפני שמוצאים מישהו פעם נוספת." *

גרייס וטילי, שתי ילדות בנות עשר, קיץ חם, חם מאד. עיירה קטנה באנגליה, בה כולם מכירים את כולם, והשדרה בה מתגוררת גרייס היא עולם קטן בזעיר-אנפין, עולם המכיל הכל, וכולם, כאמור, מכירים את כולם.

כולם יודעים שגברת קריזי נעלמה, ושג'ון, בעלה, ממתין בכל יום לאוטובוס העוצר בשכונה, כי אולי תרד ממנו. כולם יודעים מי הולך ומי חוזר, מי יצא מביתו, מי חזר, מה גדל בגינה של מי. כמעט כמו קיבוץ של פעם.

"השכונה תמיד התנהלת ככה. מצעד של אנשים, קשורים זה לזה בעבותות של טרחנות וסקרנות, מעבירים את סבלות הזולת ביניהם כמו חבילה." *

(ואולי משום שכולם מכירים את כולם וכולם צופים מחלון ביתם ורואים בדיוק מה קורה, אולי משום כך היה מוזר לי קצת סיומו של הספר זה המתאר את הארוע המכונן שלו, של הספר הזה, ארוע שמשום מה, הפעם לא היו לו עדים.)

כולם מכירים את כולם, את המוזרויות של כל אחד, את הסודות של כל אחת, או את חלקם לפחות; כי כל הספר הזה סובב סביב סודות.

פעם, לפני תשע שנים לערך, נעלמה תינוקת, ואחד השכנים נחשד בהיעלמה. העניין לא הוכח אף פעם, אבל השכן הפך להיות ה"מוקצה" של השכונה. כזה שלא מדברים איתו, המסתגר מאחורי דלתות ווילונות, תמהוני קצת, מוזר קצת. הזכיר לי קצת את בו מתוך "אל תיגע בזמיר", דמות מסתורית המפחידה ילדים בעצם קיומה.

ובכן, תינוקת נעלמה, והחלה להתגלגל שרשרת ארועים שהובילו לסודות נוספים, שכל אחד מן השכונה נושא עמו. ואז באה גברת קריזי.

ואז היא נעלמה.

גברת קריזי היתה אשה מיוחדת במינה, כנראה, משום שכל אחד בשכונה מצא בה אוזן קשבת, והיא ידעה למצוא מסילות ללבו של כל אחד. אבל היא נעלמה, אולי נרצחה, אולי לא. אולי היא נשאה עמה את סודותיהם הכמוסים של אנשי השכונה למקומות אחרים. סודות שאין אנשים רוצים שיתגלו.

גרייס, המספרת של חלק מן הספר, וטילי, חברתה הטובה, מחליטות לאחר ביקור בכנסיה ושיחה עם הכומר, כי רק אלוהים יכול לסייע במציאתה של גברת קריזי, ועליהן למצוא את אלוהים. ומשום שאלוהים נמצא בכל מקום, עליהן לחפשו בכל בית בשכונה. אם ימצאו את אלוהים, תימצא גברת קריזי. וכדי למצוא את אלוהים צריך למצוא את מאמיניו.

דרך ביקוריהן בבתים שבשכונה, ושאלותיהן התמימות בדרך כלל, מתחילים להתגלות הסודות, או הקשרים ביניהם, מוזרויותיהם של האנשים, חייהם. הצורך הבלתי פוסק לדעת מה קורה אצל האחרים. הצורך הבלתי פוסק להיות יחד, כי מאחורי כל אלה מסתתר סוד אחד אפל. סוד שאם יתגלה..

"הבעיה היחידה עם איבוד צלילות הדעת היא שאף פעם לא מאבדים את הזיכרונות שרוצים לאבד. הזיכרונות שבאמת רוצים להיפטר מהם ראשונים."  *

 לא, הזכרונות והסודות החשובים באמת לא נשכחו, והעלמה של גברת קריזי מציף פחדים ישנים, וזכרונות ישנים.

עניין אחד שהציק לי קצת לאורך כל הספר היה כי חלקו מסופר על-ידי הגיבורה, גרייס, הילדה בת העשר, ובשפתה, וחלקו על-ידי המספר-היודע-כל, ערבוב שיכול להיות ולעתים הוא אכן, בעייתי.

עניין זה יחד עם התהייה שהעליתי לעיל, לגבי אותו ארוע מכונן, שלפתע פתאום לא היו לו עדים, שני אלה הפריעו לי במקצת בקריאה. אולם מעבר לכך, הרי שזהו מהפך דפים חביב על (עוד) קהילה קטנה ומסוגרת עם סודותיה ותעלומה המובילה אותו.

ממתק נעים לקיץ.

הצרה עם עזים וכבשים – ג'ואנה קאנון. תרגום: שי סנדיק. הוצאת: תמיר הוצאה לאור. 423 עמודים

The Trouble with Goats and Sheep – Joanna Cannon

* הספר נקרא בפורמט דיגיטלי ועל-כן לא מצויינים מספרי העמודים.

לרכישה בפורמט רגיל ודיגיטלי

ומשהו שהפך את גרייס, המספרת, לחביבה עלי עד מאד:

"הספרייה היתה המקום האהוב עלי ביותר בעולם, אחרי החדר שלי. היא היתה מכוסה בשטיח ומלאה בכונניות ספרים כבדות ובשעונים מתקתקים ובכיסאות קטיפה, בדיוק כמו סלון של מישהו. שרר בה ריח של דפים שלא נהפכו והרפתקנות שלא נחוו ובכל מדף חיכו אנשים שעוד לא פגשתי ומקומות שעוד לא ביקרתי. בכל פעם, הלכתי לאיבוד בין מדפי הספרים ובין חדרי העץ המבריקים וכל שנותן לי היה להחליט מה המסע הבא שאצא אליו." *

אלה יווניה קוראת ספרים