פעם, בבית הספר היסודי במסגרת שיעורי הבית שהטילו עלינו התבקשנו להמיס מעט מלח במים, ואז להרתיח את המים עד שיתאדו לגמרי, ולדווח מה קרה. המים התאדו ועל קרקעית הכלי נותרה שכבת מלח.

ניסוי נוסף כלל סוכר במקום מלח, והתוצאות היו, כמובן, סוכר שהתגבש על קרקעית הכלי, כמעט בלתי ניתן להסרה, ואמא אחת זועמת מעט, שבחיוך אירוני ביקשה שבפעם הבאה המורה תגיע לנקות את הכלי משאריות הניסויים הכימיים הללו.

בניסוי הסוכר נזכרתי כאשר קראתי את הפרק "ארסן" בו מתבקש הכימאי לבדוק האם חבילת הסוכר מכילה חומרים נוספים חוץ מסוכר.

כי כזהו הספר הזה "הטבלה המחזורית", עוסק, כביכול, ביסודות הכימיה, דרך הטבלה המחזורית, שיטת המיון של מנדליב המציגה את היסודות על פי המספר האטומי והסמל הכימי של האטומים שלהם (ענין המובן בעיקר ליודעי ח"ן, כימאים או לומדי כימיה, שוודאי יהנו מן הספר הזה אף יותר מאלה שכמוני, זנחו את המעבדות, מבערי הבונזן, החומרים והמבחנות כבר בתחילת לימודיהם/ן בחטיבת הביניים, או התיכון); אבל, בעצם, כל פרק בספר הוא סיפור, אוטוביוגרפי או אחר, הקשר ליסוד כימי מן הטבלה המחזורית.

או, מההתחלה; הספר "הטבלה המחזורית" נקנה על ידי לפני מספר שנים, ומאז הונח על מדף-הספרים-הממתינים-להיקרא, וקריאתו נדחתה שוב ושוב. אולי משום שחששתי מן הנושא, אולי משום שאף פעם לא נמצא הזמן "המתאים". עד שבימים האחרונים נזכר כי מלאו שלושים שנים למותו של פרימו לוי, שאין יודעים אם נפל או קפץ, ובכל אופן מת. ואולי משום שיום הזכרון לשואה קרב והולך, והריהו זמן מתאים מאין כמותו לקרוא ספר זה.

ובעצם, תמיד זהו זמן מתאים. רק צריך לרצות. ובכלל, אני מתפלאת על עצמי כי איכשהו לא קראתיו עד היום. ..

".. בשבילי יִצגה הכימיה ענן לא-מוגדר של אפשרויות עתידיות, שאפף את חיי-שיבואו בפיתולים שחורים שסועים רשפי-אש, כמו אלה שהסתירו את הר סיני. כמו משה, ציפיתי מן הענן הזה לתורה בשבילי, לְעקרון הסדר שבי, שסביבי, ושבעולם. …" (מימן, עמ' 23)

פרימו לוי, איטלקי, בוגר לימודי הכימיה באוניברסיטת טורינו, כנגד כל הסיכויים, יש לומר, משום היותו יהודי, ויהודים לא יכולים היו אז, בשנות השלטון הפשיסטי, לקבל תארים. משום הצטיינותו קבל המלצות, משום יהדותו לא מצא עבודה.

במהלך המלחמה גורש לאושוויץ ושרד, וחזר לאיטליה, לטורינו, וחזר להיות כימאי.

הספר הזה מספר סיפורים ברובם אוטוביוגרפים הקשורים ליסודות הכימיים, ואין הוא מספר על אושוויץ ואין הוא מזכיר את ה"מצב", אלא בעקיפין.

".. אך היכן הוא 'קָדוש-בָּרוּכוּ', הוא המשַבר את שלשלאות העבדים ומטביע את מרכבות מצריים? … שו לא האציל מרוחו על איש, השמיים מעלינו היו דוממים וריקים: הוא הניח להכחיד את הגיטאות הפולניים, ולאט, במעומעם, פילס לו דרך בתוכנו הרעיון שאנו בודדים, שאין לנו בעלי-ברית שנוכל לסמוך עליהם, לא בארץ ולא בשמיים, ושאת הכוח להתנגד עלינו למצוא בתוכנו פנימה. .." (אשלגן, עמ' 44)

"… חשבנו מה שחשבו אז כל האיטלקים הנדכאים: שהגרמנים והיפאנים בלתי-מנוצחים, אך כמוהם גם האמריקנים, ולפיכך עתידה המלחמה להשתרך עוד עשרים או שלושים שנה, בתיקוּ עקוב-מדם ואינסופי, אך מרוחק, שייוודע רק מתוך בּוּלֶטינים שקריים…

.. על המגיפה הזו שעמדה להטביע אותנו, לא היה לנו כל מידע מדוייק, רק רמזים מעורפלים ומבשרי-רע .. חוסר הידע שלנו איפשר לנו לחיות כמי שנמצא בהרים, חבלו מהוּהַ ועומד להיקרע, והוא אינו יודע וממשיך בלב בוטח." (זהב, עמ' 98 – 99)

עד לסיפורו של הפחמן, שאז חוזר לוי אל המפעל שעבד בו באושוויץ, ופוגש, בהתכתבות עסקית ההופכת גם לפרטית, באחד מן המנהלים הגרמנים שעבדו מולו.

"כך קורה איפוא שכל יסוד אומר משהו למישהו (ולכל אחד משהו אחר), כמו עמקי ההרים או החופים שביקרת בהם בנעוריך. .." (פחמן, עמ' 168)

מרתק, אופטימי במידת מה, מינורי. כדאי.

ועוד משהו שמצאתי בו, כשלוי נזכר באחד האנשים שפגש בחייו:

".. הניסיון מלמד שדווקא האמינות היא הסגולה היציבה ביותר, שאין רוכשים אותה עם השנים וגם אין מאבדים אותה. אדם הראוי לאמון נולד כזה, גלוי פנים וישר מבט, וכשזה הוא נשאר כל חייו. ומי שנולד פתלתול ורופס – כזה יישאר …" (כסף, עמ' 151)

 הטבלה המחזורית – פרימו לוי. תרגום: עמנואל בארי. הוצאת: הספריה החדשה. 174 עמודים

Il sistema periodico – Primo Levi

לרכישה