יערות אפלים – קורינה בִּיי
" ב־16 באוקטובר, כאשר עלו הז'נדרמים שוב לאזור בתי העץ לאחסון השחת בלונאז, הם מצאו כובע קש זול ממוסמר אל הדלת ואליו צמודה פיסת נייר ועליה המילים:
רק אלוהים יודע מי הרג את בלנקה
הֱיֵה ברוך איכר בלי קורת גג!
הֱיֵה ברוך גנב עלוב חיים!
הֱיֵה ברוך בעל נוּבוֹ רִיש!
אבל מי הרג את בלנקה?
את זאת לא יגלה איש." (*)
כך, כבר מפתיחתו של הסיפור יודע/ת הקורא/ת כי בלנקה מתה. אבל איך מתה? ומי היתה בלנקה? ולמה מתה? אולי הגיע לה למות?
ואחר כך, בחזרה אחורה, מתחיל הסיפור. קולמאן, בעלה של בלנקה, קנה בית ונחלה אי שם בהרים; בית שהוא מרוחק מן הבתים האחרים, ורק מרחיקי ראות יכולים לראות את המתרחש מחוץ לנחלה. הכביש לשם אינו סלול כולו, וההגעה אליו כרוכה גם בהליכה, בחלק האחרון של הדרך.
בלנקה מובאת אל הבית שבנייתו כמעט נסתיימה, עוד שיפורים אחרונים חסרים, והיא נשארת לבדה, לסדרו ולנקותו. קולמאן יצא ויבוא במסגרת עסקיו, אך היא נשארת שם לא מעט לבדה.
את זמנה הפנוי מנצלת בלנקה לסיורים בנחלה וביער הסמוך, יער משלה, כמו שפעם הכירה, כמו שפעם ידעה. והקורא/ת מתוודע/ת לעולם שלם של צמחים: פטריות מסוגים שונים, עצים, שיחים.
"זה שנים אבד לה המגע עם אנשי ההרים. ועתה, בתענוג מתוק, צללה מחדש אל עולם ילדותה, אל החיים בטבע." (*)
היא מתרגלת לקולות, לשקט, למראות, להיותה לבדה רוב הזמן.
השכנים והשכנות המרוחקים מגיעים מדי פעם, חלקם לעזור בעבודות הנדרשות, חלקם לביקור סתם. תמיד מתקבלים במאור פנים. איש צעיר אחד, מוזר מעט, אולי מוגבל בנפשו, יוצר עמה קשר מיוחד. הוא מבקר יותר מכולם, מסייע יותר מכולם. מעיר בה מחשבות שהיא ממהרת להסות בנפשה, להסתיר מעצמה.
ויש סיפורים המסופרים לה על ידי אחת השכנות, סיפורים על המקום ועל שוכניו, סיפורים המעירים בה לעתים חרדה בלתי מובנת.
"…היתה בה הידיעה שדברים מסוימים קורים תמיד במקומות מבודדים, ובמיוחד בהר, כי בהר הברואים מוכנים טוב יותר לקבל את פניהם. ומאז בואה לכאן נדמה היה לה כל הזמן שמשהו עומד לקרות." (*)
קולמאן מגיע לעתים, לעתים מביא עמו את ילדיהם. לא תמיד היא יודעת מתי יגיע, ואז פתאום הוא צץ. לעתים היא חוזרת מטיול ביער והוא ממתין לה.
וחייה נמשכים כך, בתוך השקט הזה, השלווה הזו.
עד שיום אחד מתגלה גופתה.
" ב־12 באוקטובר 1965 אפשר היה לקרוא בעמוד הראשון של העיתון המקומי:
דרמה מזעזעת בהרים
גברת ב' ד', רעייתו של מר ק' ד', סוחר עתיקות ידוע בקנטון, נרצחה אתמול בבית הנופש שלהם בהרים. הבעל, שעל פניו נסוכה הייתה ארשת יאוש עמוק, העיד כי שהה בכפר הסמוך ולכן נעדר למספר שעות. לפי דבריו, כאשר שב הביתה מצא את אשתו חנוקה למוות. האירוע התרחש באזור בתי העץ לאחסון השחת בלוֹנאז. החשדות מתמקדים בגבר בשם ג' ל' אשר נהג לשוטט באזור." (*)
הספר הזה הזכיר לי במידת מה את "נחלה" של רוזינה ליפי; לא בגלל העלילה, אלא משום המקום המבודד הזה, שאין מגיעים אליו כך סתם, שאינו נמצא על אם הדרך לשום מקום, מקום שהחיים שבחוץ כמעט אינם נוגעים בו.
ספר קטן, מינורי, עדין.
כדאי
יערות אפלים – קורינה בִּיי. תרגום ואחרית דבר: רות בומגרטנר קדם. הוצאת: נהר ספרים. 172 עמודים
Forêts obscures – S. Corinna Bille
* הספר נקרא בפורמט דיגיטלי ועל כן אין מספרי עמודים במובאות