להתראות עכו – עלא חליחל

חמישים וארבעה ימים צרו גדודי צבא בפיקודו של נפוליאון על עכו, חמישים וארבעה ימים והעיר לא נפלה. עד היום מעוטרת חומתה של העיר בתותחים, זכר לתבוסתו של נפוליאון. זכר לנצחונה של העיר. העיר שעצרה את מסעו של קיסר צרפת לכיבוש הממלכה העות'מאנית, או חלקים ממנה.

על חמישים וארבעה הימים האלה כתב עלא חליחל בספרו זה; על כל שהתרחש בעיר, על המצור, על הפחדים, על האנשים, על המנהיג – אחמד פאשה, המכונה: אל-ג'זאר, הקצב, על שום אכזריותו ונטיתו להטיל מומים באויביו האמיתיים והמדומים. ועל יועצו היהודי – חיים פרחי, שפעם, כדי ללמד אותו לקח, או משום שנדמה היה שפגע בכבודו, או כדי שידע מה מקומו, נקר אחת מעיניו, וקטם את קצה אפו, וקצץ אחת מאוזניו. ופרחי נשאר אחר כך יועצו הקרוב ואיש סודו, והממונה על הכספים. ועל אנטואן דה פיליפו, קצין תותחנים צרפתי, בן אצולה מלוכני, ידיד נעורים של נפוליאון, שברח מצרפת משום שהתנגד לנפוליאון, בן דלת העם שמינה עצמו לקיסר, והצטרף לאנגלים, אויביה של צרפת ושל נפוליאון, ומוּנה לסייע לאל ג'זאר בהגנה על העיר מפני המתקפה המתוכננת של נפוליאון.

דרך סיפור המצור על העיר מתוודע/ת הקורא/ת להלך הרוחות בתוכה, לפחד מפני השליט, יחד עם האהבה הגדולה אליו, אהבה המוּנעת הן מאותו הפחד, הפחד מן האכזריות, הפחד מן השרירות, שרירות שבאה לידי ביטוי, למשל, בכינוס כל מפקדי הצבא הבכירים ביותר, והוקעה אקראית של כמה מהם כבוגדים שיוּצאוּ להורג; מן ההחלטות הפזיזות, מן השגעון המיוחס לו לעתים, והן מתוך הידיעה שהוא בונה העיר אחרי דאהר אל-עומר, והידיעה כי הוא המגן היחיד בפני הלא נודע שבחילופי השלטון לוּ יעלה בידו של נפוליאון לכבוש את העיר.

לעזרתו של אל-ג'זאר בהגנה על עכו נחלצו גם האנגלים, שהגנו על העיר מן הים.

ועוד מוזכרים בספר עושי דברו של אל-ג'זאר, ולפירוט יתר זוכים הממונים על העינויים למיניהם וההוצאות להורג, אף הן בשלל דרכים יצירתיות. והמתורגמן הקרוב עד מאד אל השליט, הנוצרים החיים בעיר, ומתחזקים את בית החולים, או שמא בית הגוססים מן הדֶבֶר.

כברומנים היסטוריים אחרים, רקח עלא חליחל סיפור סביב העובדות והאנשים שאכן היו, וסביב ארועים היסטוריים מוכרים, והוסיף להם את האווירה, המחשבות, החלומות. והוא עשה זאת בכתיבה סוחפת ומרתקת.

אבל, ויש אבל. במהלך הקריאה, לאחר כשליש מתוכו, שקלתי להפסיק את הקריאה בספר. לא משום שלא היה מעניין, ולא משום שלא היה מרתק, אלא משום שחליחל פירט פירוט יתר, לטעמי, את העינויים למיניהם, פירוט גרפי, על גבול הפורנוגרפיה של האלימות. כל כך מפורטים היו העינויים, ומעשי האונס והאכזריות לשמה, שהשפעתם עלי היתה כמעט פיזית, ואי אפשר היה להתחמק מהם, משום שהיו שזורים בסיפור כחלק בלתי נפרד. ואפילו הצדקה לאותם עינויים, הדרך ללמד לקח, הדרך לשמור על הסדר:

"..הח'אזוק במצוות המנהיג אינו אלא חסד שעושה אללה ריבון העולמים עם ברואיו. כל מטרתו של המעשה להיטיב את דרכם של הבריות וללמדם לקח של יישכח במהרה לבל יסטו מדרך הישר ולא ילכו בעצת רשעים, וכל זאת כדי שהעולם לא יהפוך חס וחלילה לדיר חזירים אחד גדול. …" (עמ' 83)

תותחים על חומת עכו

קשה להפסיק לקרוא, קשה לקרוא.

ספר מרתק.

 

להתראות עכו – עלא חליחל. תרגום: יוני מנדל. הוצאת: עם עובד. 298 עמודים

أورفوار عكا – علاء حليحل

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

2 תגובות ללהתראות עכו – עלא חליחל

  1. יתכן שלא תקבלי את דעתי: לגבי ספרים של כותבים ערבים חדשים עולה שאלה, האם הקטע שאני קוראת כרגע הוא תוצר דמיון יצירתי אמנותי, או אולי הוא ביטוי לנוהג התרבותי המוטמע בחברה הערבית, שלאמת אין ערך ולא צריך אותה? הכוונה בכול נושא, כי התפיסה הזו שורשית בחברה הזו. האם יש חתירה בספר כזה להבין, לתפוס את האמת? הכוונה לא לאמת היסטורית דווקא, אלא אמת פנימית.

  2. מירב – תודה על תגובתך.

    לצערי לא הצלחתי להבין את השאלה. אין לי מושג מהו "הנוהג (והאם יש כזה בכלל) התרבותי המוטמע בחברה הערבית", ומה הקשר לאמת..
    כתבתי סקירה על ספר שקראתי, התיחסתי להיותו רומן הסטורי, כזה המבוסס על סיפור אמיתי, תוך הרחבה בדיונית, כנהוג ברומנים הסטוריים אחרים (ואת מוזמנת לדפדף אחורה כאן בבלוג ולמצוא עוד כאלה.)

    תודה על תשומת הלב

לא ניתן להגיב

אלה יווניה קוראת ספרים