שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק – גייל פארנט

"ובמה כל זה מסתכם? בכלום. פשוט כלום. בזבוז של חיים וערימות של כרטיסי תיאטרון משומשים." (עמ' 109)

ובזה, בעצם, מסתכמת דעתי על הספר הזה, אחרי יומיים ו- 162 עמודים: כלום. אוויר. בלון ריק.

פעם, בשנות השבעים של המאה הקודמת, כשיצאו לאור פחות ספרים מכפי שיוצאים כיום, סימנתי לי את הספר הזה כ- Must, ספר שאני מוכרחה לקרוא. אבל הוא לא היה בספריה, או שכן היה, אבל היה בהשאלה, או שסתם לא הספקתי להגיע אליו (מסתבר שאפילו אז היו יותר ספרים שהתכוונתי לקרוא מאלה שקראתי בפועל), ואיכשהו לא קראתי.

אחר כך שכחתי.

והנה, לא כל כך מזמן, יצא הספר הזה שוב לאור, ונזכרתי שפעם רציתי לקרוא וכו', וסימנתי לי אותו ככזה שאם ייפול לידי, אשמח מאד לקראו.

והנה נפל לידי. מ. חברתי הנפלאה לעבודה ובכלל, קנתה אותו באחת מטיסותיה לחו"ל, וכשחזרה מיהרה להביאו לי כ"ספר קל-קליל כזה שאינו מחייב". אז לקחתי.

וקראתי.

עד עמוד 162. ודי.

הספר הזה כל כך טרחני, כל כך רדוד, כל כך ריק, שהחלטתי לוותר.

סיפורה של רווקה יהודיה ניו יורקית בשנות השבעים, שלא מצליחה להגשים את החלום האולטימטיבי ולהתחתן, ובדרך עוברת אותה דרך מוכרת מכל כך הרבה ספרים אחרים (טובים ומוצלחים בהרבה, בדרך כלל), כולל כל הקרעכצן, והבדיחות העבשות.

לא מעניין כלל.

אפשר לוותר.

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק – גייל פארנט. תרגום, הארות והערות שוליים, ואחרית דבר: שלי גרוס. הוצאת תכלת. 254 עמודים

Sheila Levine is Dead and Living iin New York – Gail Parent

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (גם לקינדל)

2 תגובות לשילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק – גייל פארנט

  1. ספר כל כך אמיתי, כל כך ביקורתי במיוחד עלינו היהודים. בעיני ספר מצחיק ושנון.
    אני דווקא אהבתי.

  2. מסכימה עם כל מילה-טרחני,דמות ראשית בלתי נסבלת בעליל, הומור מתאמץ. ואם כבר משהו בסגנון- ברידג'ט ג'ונס עשתה את אותו שטיק רק בלי האף היהודי ובחינניות גדולה בהרבה

לא ניתן להגיב

אלה יווניה קוראת ספרים