אשה צעירה נרצחת בצפון תל אביב, עניין ראוי לכותרות ראשיות. אשה צעירה שעיקר עיסוקה בטיפול בפליטים במסגרת ארגון הסיוע לפליטים, יהיו שיאמרו ש"מגיע לה", שאכלה את הדייסה שבישלה בעצמה, ובכלל הרצח הזה יכול להיות דלק לכל מיני אג'נדות בעד ונגד; בעיקר נגד.

מיכל פולג היתה האשה הצעירה הזו, שנרצחה בצפון תל אביב (בכתובת בלתי קיימת – שטריקר 122; אני יודעת. גרתי ברחוב הזה.) "…חתיכת טיפוס. לא פחדה לומר את אשר על לבה, ללכת נגד כולם ולשלם את המחיר. לא היה לה טלפון נייד (שנאה מכשירים אלקטרוניים) ולא רשיון נהיגה (פחדה להרוג מישהו בטעות). היא לא אכלה בשר, דגים, דבש או ביצים. בתקופות מסוימות גם הגבילה את עצמה רק לפירות שנשרו מהעצים. לא היו לה עיסוקים מלבד ההתנדבות באס"ל ובארגון סיוע לנגעות תקיפה מינית. היא חיה בצמצום, בעיקר מהכסף שהורישה לה סבתה. לדברי אחיה, מיכל חשבה שהואיל וסבתא שלה היתה ניצולת שואה ופליטה בעצמה, שימוש בכספיה לצורך עזרה לפליטים הוא נכון וראוי. הגישה הזאת הוציאה את המשפחה שלה מדעתה." (עמ' 73 – 74).

איתי פישר עבד עם מיכל בארגון הסיוע לפליטים; אבל בדיוק כשחיפשה אותו שוב ושוב בטלפון, סינן את שיחותיה. ואחר כך נרצחה, ולא היה עוד עם מי לדבר. בהודעה שהשאירה לו סיפרה שיש משהו חשוב שגילתה, ולא אמרה מה. ועכשיו היא מתה. ולא ידוע מה רצתה לומר.

גבריאל טָקֵלָה, מבקש מקלט מאריתריאה, עבד בשטיפת כלים במסעדה, והכיר את מיכל מארגון הסיוע. טלפון שקיבל מאחותו שחשב שמתה, ופתאום שמע אותה חיה ומתחננת על חייה, ועליו לגייס במהירות סכום כסף גדול כדי לשחררה. נראה על ידי שכן בסביבת דירתה של מיכל לאחר שנרצחה, והוא מבוקש על הרצח. "… כמו כל האפריקאים השנתפסים על ידי הצבא (למעשה, חוצים את הגבול ומחכים שהצבא יבוא לאסוף אותם), גם גבריאל נלקח ל'סהרונים' שבכלא קציעות לחקירה ושימוע, כדי לסנן את אלה שניתן להרחיקם לעומת אלה שלא. .." (עמ' 90)

יריב ניניו, עו"ד בפרקליטות המגן באופן תדיר על החלטות גירוש של מבקשי מקלט מאזורים מסויימים באריתריאה, בטענה שהם אתיופים, ועל כן אין שום סיבה שיקבלו הגנה קבוצתית של הנמלטים מאריתריה. מיכל פולג הגישה כנגדו תלונה ללשכת עורכי הדין, משום שהסתיר, לטענתה, מסמך שקיבל ממשרד החוץ, חוות דעת על פיה לא ניתן יותר להשתמש בטיעון הזה.

ענת נחמיאס, חוקרת המשטרה. אשה צעירה אף היא, שחקירת הרצח הוטלה עליה. ומשום שיש חשוד מבוקש, ומשום שהוא מבקש מקלט, ומשום האווירה הפוליטית הכללית, יש למהר ולתפוס אותו, כדי לרַצות את כל הדרגים הפוליטיים, התקשורתיים וההמון המתלהם.

ובכן, רצח יש, חשוד מיידי יש. חשוד נוסף, שהקורא/ת יודע/ת עליו מפי המספר היודע-כל, גם כן יש, ועכשיו צריך לטוות את הסיפור. על איזה רקע נרצחה, מי הרוצח, מה פשר הסימנים האלה והאחרים שמתגלים תוך כדי חקירה. ומשום שישנה כאן חוקרת צעירה, הרי שההערות הקנטרניות, ההקטנה, הזלזול מצד ממונים וכפיים גם יחד, באים בחבילה אחת יחד עם החקירה.

וליעד שהם בהחלט יודע "לעשות את העבודה" (אם וויתרתי על שנת צהריים של שבת, כדי לקרוא את הספר עד תומו, הוא בהחלט עשה עבודה מצוינת). על רקע סיפוריהם של מבקשי המקלט, התלאות שהם עוברים (טוב, קצת מן התלאות; מה שהם עוברים בדרכם אל החופש קשה מנשוא), הדרכים שהם לומדים לנהוג בהן כדי לשרוד עוד קצת, גם במחיר שקרים קטנים ובלתי מזיקים; על רקע כל אלה מביא שהם סיפור מותח ומרתק, מהפך דפים מתחילתו ועד סופו, עם הטוויסט הבלתי נמנע לקראת הסוף (הרי ברור שלא יגיש לנו את הרוצח על מגש של כסף כבר בתחילת הסיפור).

וכשנגמר הספר, נותרת אכזבה קלה, כי לא כל הרעים באו על עונשם, ואין באמת טובים לגמרי.

סיפור כמעט מהחיים.

רגע לפני שעולה הסדרה שנעשתה על פי הספר – אל תחמיצו.

עיר מקלט – ליעד שהם. הוצאת: כנרת. 352 עמודים

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)