עשרה חיילים קטנים אכלו במסבאה,

אחד פתאום נחנק, ונותרו תשעה.

תשעה חיילים קטנים שקעו אז בשינה,

אחד לא קם בבוקר, ונותרו שמונה.

שמונה חיילים קטנים יוצאים לנסיעה,

אחד נשאר בדבון, ונותרו שבעה.

שבעה חיילים קטנים חותרים בול עץ ישר,

אחד נחתך לו בעצמו,ונותרו שישה.

שישה חיילים קטנים רוצים דבש, בבקשה,

אחד עקצה דבורה, נותרו רק חמישה.

חמישה חיילים קטנים חבשו את הפאה,

אחד הלך לבית משפט, נותרו רק ארבעה.

ארבעה חיילים קטנים יצאו לשוט אי-שם,

אחד, נדמה, טבע בים, ונותרו שלושה.

שלושה חיילים קטנים בגן חיות בינתיים,

אחד נתקל בדוב ונותרו רק שניים.

שני חיילים קטנים ביום חופשי מיוחד,

אחד נשרף בשמש, נותר חייל אחד.

חייל קטן אחד נשאר כל כך לבד,

תלה עצמו על עץ, ולא נותר אף אחד.

 לספר הזה היה פעם שם אחר, עשרה כושים קטנים, והשיר היה כמובן אחר, אלא שמסיבות תקינות פוליטית שונה השם, בתחילה לעשרה אינדיאנים קטנים ולאחר מכן ל"ולא נותר אף אחד", אבל הסיפור נותר אותו סיפור.  

סיפור שיותר משיש בו מתח, יש בו תעלומה ומסתורין.

עשרה אנשים – שמונה אורחות ואורחים ושני מארחים, הגיעו לאי מבודד יחסית, שעליו בית ששימש פעם לאיזה עשיר אקסצנטרי, ועתה נקנה על ידי המארח שלהם, שאין הם בטוחים מיהו, אבל נדמה להם שהם יודעים מי הזמינם לשם.

האורחים והאורחות הוזמנו, כאמור, באמתלות שונות, ולא לגמרי הכירו איש את רעהו. כולם ממקומות שונים, מרקעים שונים, והאספם במקום אחד נראה מוזר. בנוסף – המארח שלהם הודיע כי יאחר, וכי בינתיים יהנו מן האירוח ומן האי.

השיר שלעיל תלוי היה בכל חדר, ועשר בובות חרסינה קטנות בדמות חיילים.
בתוך זמן קצר החלו הנוכחים למות, כל אחד בצורה אחרת. אם בתחילה נראה כי המוות הוא אקראי ומקרי, הרי שאחרי שתיים או שלוש מיתות, ברור היה כי אין כל מקריות במוות, וכי הכרזה ששמעו בהתכנסם לראשונה, מרמזת על כך כי המוות צפוי לכולם.

משלא מצאו אף אדם נוסף באי, הגיעו למסקנה כי הרוצח הוא אחד מן הנותרים, והחשדנות והמתח ביניהם עלו והפכו את האווירה לקשה אף יותר.

לספר הזה נכתבה מעין אחרית דבר על ידי כריסטי, כדי להסביר את התעלומה.

נקרא במהירות מכריכה לכריכה, בהנאה מרובה.

ולא נותר אף אחד – אגתה כריסטי. תרגום: מיכל אלפון. הוצאת: עם עובד. 277 עמודים

And Then There Were None – Agatha Christie

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי