ושוב חלפה שנה, והגיע זמן סיכומים.

ושוב – היה קשה עד מאד לברור ולבחור את עשרת הספרים (מספר שרירותי לגמרי, שקבעתי ביני לבין עצמי), כי כמובן היו הרבה יותר.

הכנתי רשימה של כל הספרים שקראתי השנה, סימנתי את כל אלה שאהבתי, והתחלתי למחוק; למחוק ולבקש סליחה מכל ספר שלא נכלל ברשימה, לנפות את ספרי המקור, שנכללו כבר בסיכום השנה העברית, ולהצטער שלא יכולתי להכליל עוד כמה.

ומתוך 72 הספרים שקראתי השנה (עד כה, כולל זה הנוכחי)– אלה עשרת נבחרי; אלה שנכנסו מתחת לעור, אלה שעוררו מחשבות, אלה שנשארים בלב וישארו עוד הרבה זמן.

שנה של מחשבות מופלאות  – ג'ואן דידיון

מתישהו, במהלך הקריאה של הספר הנפלא והעצוב הזה, חשבתי שאולי, רק אולי, יש בו מעין הכנה לעתיד לבוא, ספר הדרכה מסוג מסוים – כך תתכונני ליגון שיבוא, אם יבוא, לאובדן המוחלט. כך וכך נורמלי להרגיש (דידיון מביאה מובאות מתוך מחקרים שונים על אבל), כך וכך עשוי לקרות לך אם חס וחלילה… אבל זה לא באמת כך, כנראה, משום שהאבל והיגון לובשים פנים שונות אצל אנשים שונים.

לסקירה המלאה

Started Early, Took my Dog – קייט אטקינסון

בשנים 1974 – 1975 נרצחו לא מעט נשים בזנות באזור לידס. וגם נשים אחרות, שלא בזנות. אבל רצח של נשים בזנות נתפס כגזירת גורל, משהו שלא צריך לבדוק ולחקור יותר מדי, ואם יש ילדים, הם יימסרו לאומנה, או לאימוץ, או לבתי יתומים.

לסקירה המלאה

הסיפור של הילדה האבודה – אלנה פרנטה

שבתי אל סיפוריהן לִילה ואלנה-לֶנו, כמו פגישה עם חברה ותיקה שלא נפגשתי אתה הרבה שנים, ואנחנו ממשיכות בדיוק מאותו המקום שהפסקנו, כאילו לא בגרנו מעט, ועשינו הרבה, ונסיבות החיים שעברו על שתינו ודאי חרטו איזה סימן בלתי נראה.

גם לילה ואלנה חוזרות, במהלך הספר הזה, למערכת היחסים שהיתה ביניהן אי אז בילדותן. לנו, שבסופו של הספר הקודם בחרה במי שאהבה בנעוריה על פני אישה ואבי בנותיה, תוך שהיא משאירה אותן ואותו בחוסר וודאות. בין נסיעותיה בעקבות ספריה, ובעקבות אהובה, המשפחה נשארת מאחור, וצריכה לתפקד, עד שהיא חוזרת. ושוב נוסעת.

לסקירה המלאה

ג'נטלמן במוסקבה – אמור טאואלס

כמו מהראן קרימי נסארי, פליט אירני שנאלץ להתגורר בשדה התעופה שארל דה גול בפריז, בהיותו חסר מסמכים ובגלל תסבוכת ביורוקרטית, כמו בבועה שהחיים עצמם אינם חודרים אליה באמת, אלא רק באמצעות שליחים מן החוץ, כך נאלץ אלכסנדר רוסטוב להסתגל לשנים רבות וארוכות של חיים בבועה, המפוארת אמנם, בחלקה, שיש בה מסעדה מעולה, עם שף המסוגל להתמודד עם מחסורים ממחסורים שונים ועדיין להוציא תחת ידו תבשילים הראויים להתכבד, עם בר מהודר, עם תופרת וספר, ובעצם כל שאדם צריך לו כדי לחיות יום יום. הכל, חוץ מחופש.

לסקירה המלאה

גן עדן וגיהינום – יוֹן קלמן סְטֶפַנסוֹן

איך אפשר לתאר יופי כזה? איך אפשר לספר על ספר שהוא כולו שירה; פרוזה בשירה. משפטים מתגלגלים ופורצים ופורחים, ומחַיים בדמיון את כל שהם מספרים עליו. ספר שאין בו סיפור כמעט כלל, ובכל זאת ישנם בו סיפורים רבים רבים, ותיאור חיים לא ממש מוכרים (אלא אם כן ביקרת פעם באיסלנד, בכפרים ובעיירות הנידחים באמת). אבל היופי הזה, היופי הזה חורט בנשמה ונשאר גם אחרי שתם הספר. תם ונשלם.

וחבל. כי אפשר להמשיך ולקרוא, להמשיך ולהתענג עד אין גבול. וטוב שנגמר, כי הנפש מלאה מן היופי הזה, וצריך קצת לנוח, לנשום אוויר אחר.

ולשוב אליו פעם נוספת, בעתיד.

לסקירה המלאה

כל מה שקרה שם באמת – ברין גרינווד

שני בני אדם שהחיים לא חייכו אליהם, וזה האנדרסטייטמנט של השנה, נפגשו, כמו התנגשות קוסמית, נפש נוגעת בנפש, ונקשרו זה לזו בעבותות שאי אפשר לקרוא להם סתם "אהבה", אלא הרבה יותר מזה, הרבה מעבר.

אלא שהוא היה בן עשרים ואחת והיא בת שמונה

לסקירה המלאה

גלגולי האהבה – אליס מנרו

מנרו כותבת על אנשים ובעיקר על נשים מן הפריפריה, מן המקומות הרחוקים והנידחים ביותר, לעתים משולי החברה. תושבי ותושבות עיירות קטנות ומרוחקות, סְפַר כמעט או לא כמעט, וכל אחד ואחת מהם, זוכה לזרקור על חייו / חייה, המאיר אותם לפתע ומגלה מכמנים נסתרים.

לסקירה המלאה

העוזבים – ליסה קו

הפרדת משפחות, ילדים מהוריהם, גירוש ההורים, כל אלה הרעידו את אמות הספים אך לפני חודשים ספורים. מדיניות שיוחסה לממשל טראמפ, על פיה מהגרים בלתי חוקיים ניתן לגרשם לארצות מוצאם, מבלי להתחשב בקיומם של ילדים, ולעתים תוך הפרדה ביניהם.

וזוהי, למען האמת, מדיניות חוקית לגמרי בארצות הברית, שאף יושמה בעבר, אם כי בקנה מידה קטן בהרבה. שלטונות ההגירה היו עוצרים מהגרים בלתי חוקיים, לעתים במקומות העבודה שלהם, בעת שילדיהם שהו במסגרות חינוכיות שונות, ולאחר מכן גירשו אותם, לעתים בלי ילדיהם. לא תמיד יודעו הילדים את אשר אירע להוריהם, והם נדדו בין מוסדות רווחה שונים, משפחות אומנה ואף אומצו.

לסקירה המלאה

לא תוכל לחזור הביתה – תומס וולף

שמעבר לסיפור, מעבר לאנשים ולאירועים, יש כאן תיאור מונומנטלי של חיים, של תקופה, ירידה לדקויות ולפרטי פרטים המאפשרים לקורא/ת לטעום, להריח, להבין, לדעת, לראות ממש כאילו הי(ת)ה שם בתחילת המאה העשרים.

לסקירה המלאה

והספר שהכי אהבתי השנה, בפעם השניה ברציפות, הספר שאותו אמשיך לשאת עמי לכל מקום, הספר שנכנס (שוב, והפעם בעברית) אל מתחת לעור, שחרך את נשמתי, שהיפך את קרבי. הספר שאשוב ואקרא בו, ברבות הימים:

חיים קטנים – האניה ינגיהארה

לג'וד סנט-פרנסיס היה כמעט כל מה שאפשר לרצות, רוב חייו. הוא היה יפה להפליא, היה עורך דין מצוין  ומוערך ועשיר עד מאד. חכם עד מאד, מתימטיקאי מחונן, פסנתרן נפלא ובעל קול ערב. היתה לו דירה שהתפרסה על פני קומה שלמה בבניין שפעם היה תעשייתי, במנהטן, מתוכננת במיוחד בשבילו, עם שכיות חמדה שקנה לעצמו או קיבל מתנות. הוא ידע לבשל ולאפות כמו במסעדות יוקרה, נסע וטייל ברחבי העולם. היה לו בן זוג אוהב, וחברים אוהבים וחברות אוהבות, רופא שהוא גם חבר, הורים מאמצים שאהבו אותו. היה מוקף בכל מה שאפשר לרצות.

ובלילה, בחושך, היו התנים והצבועים מתגנבים אליו, עם זכרונות מחמש עשרה שנותיו הראשונות, והיו טורפים את שנתו, והיו מאיימים על מעט השלווה שהצליח לעתים (רחוקות) להאמין שהגיע אליה. והצבועים והתנים הללו רק חיכו שלרגע לא יעמוד על המשמר, לרגע ישכח שהוא צריך להסתיר את מי ומה שהוא באמת, או מי ומה שהוא חושב שהוא, שלמד להאמין שהוא, מלוכלך ומכוער, נכה ומעוות, מטונף מבפנים במידה שכזאת שהיא בלתי נסלחת.

לסקירה המלאה