לקרוא ספר של או. הנרי, פירושו לשבת ב"חדר" (כך קראו אז לבית ההורים בקיבוץ), על הכורסה או הספה, מול הפיירסייד הבוער, לכרסם טוסט, עם כוס תה מהבילה ליד. קולות הגשם והרוח מבחוץ, ולהנשא למחוזות רחוקים. "אמריקה" היה המחוז הרחוק הזה, מקום שצריך דמיון מפותח מאד כדי להבין איך היא נראית, ומריחה, ונשמעת.

או. הנרי לקח אותי לשם, לאמריקה, האמיתית או המדומיינת, זו של העיר ושל הספר האמיתי, ניו יורק על עליות הגג הטחובות שבה, ערי הספר הנידחות, והאנשים, כן האנשים שלכל אחד מהם סיפור מסוים, ומספר מבריק המצליח, בכמה מלים ומשפטים, להביא את סיפורם.

היכולת המופלאה הזו, להביא בתמצית, מבלי לגרוע במאום משלמות הסיפור, את סיפורם ותולדות חייהם של גיבוריו, שאינם גנרלים או נשיאים או מנהיגים, אלא, ברובם, אנשים "רגילים" לעתים מכובדים, לרוב משולי החברה, פושעים קטנים, בעלי עסקים קטנים, בעלות בית מוצלחות יותר או פחות; היכולת הזו מייחדת את סיפוריו של או. הנרי, והופכת אותם לבני בלי גיל.

עובדה – גם מקץ (למעלה מ)ארבעים שנה, כשהגיע אלי קובץ הסיפורים הזה, ששתי אליו ואצתי לקרוא בו, וכאילו לא עברו אותן (למעלה מ)ארבעים שנה, הסיפורים הללו "שאבו" אותי אליהם אחד אחד. ואף כי זכרתי חלק מן הסיפורים, ואף כי הכרתי את ה"טוויסט" שבסופם, הקסם שבהם לא פג.

כך – בסיפור "מתנת מלכי המזרח" – זוג צעיר ועני מאד, שיש להם בעיקר זה את זו ואת אהבתם הגדולה איש לרעותו ובחזרה, עושים כל שביכולתם כדי לתת איש לרעותו את מתנת חג המולד האולטימטיבית, זו שתביע יותר מכל את אהבתם הגדולה.

את הסיפור הזה זכרתי כל השנים, ובכל זאת דמעתי מעט עם סופו המצחיק-עצוב.

"מלכי המזרח, כידוע לכם, היו אנשים חכמים – אנשים חכמים להפליא – שהביאו מתנות לתינוק באבוס. הם שהמציאו את הנוהג להעניק מתנות בחג המולד. מכיוון שהיו חכמים, מתנותיהם היו ללא ספק חכמות, ואולי כללו גם את הזכות להחליפן במקרה שהתקבלו שתיים זהות. .." (עמ' 30, בתוך: "מתנת מלכי המזרח")

או הסיפור על "העלה האחרון" על אמונה והקרבה ורעוּת. אשה צעירה חולה הממתינה למותה, עם נשירתו של עלה הקיסוס האחרון, כי, כך היא מאמינה. וחברתה הסועדת אותה ומנסה להסיח ליבה מעלי הקיסוס הנושרים בקור וברוח.

בסיפור הנושא את שם הקובץ: "כיכרות לחם של מכשפות" בעלת מאפייה מתאהבת ללא מלים במי שנדמה לה שהוא אמן מיוסר ועני (וזר), הקונה מדי יום שתי כיכרות לחם יבש במחיר כיכר לחם טרי אחת. והתחבולה שהיא הוגה כדי לרמוז לו שהיא שמה לב למצבו, ומתעניינת, ומעוניינת, הופכת במחי קומדיה של טעויות לכשלון קולוסאלי.

ועוד סיפור על אהבה מאוחרת ב"אלכי-מאי הכלולות" – סיפורו של אלמן לא צעיר במיוחד, מן המעמד הגבוה בניו יורק, המתאהב בסוכנת הבית שלו, במהלך חודש מאי המלבלב,  ובתו הרווקה-בשנות-השלושים שלה, בעלת הלב הקר והמחושב, המנסה בכל כוחה למנוע את סיפור האהבה הזה.

"…ריחות ברורים ואופייניים נוספים שלאביב יש זכויות יוצרים עליהם, השייכים כולם לעיר גדולה שמעל רכבת תחתית. ריחות של אספלט חם, מנהרות תת-קרקעיות, בנזין, פָּצ'וּלי, קליפת תפוז, קונכיות אולבני, סיגריות מצריות, טיח ודיו לח של עיתונים. האוויר שנשב פנימה היה מתוק ועדין. בחוץ התנצחו אנקורים ברינה מכל עבר. לעולם אל תשימו מבטחכם במאי., (עמ' 109 – 110, בתוך: "אלכי-מאי הכלולות")

ועוד ועוד סיפורים, וכולם אסופים בקובץ הצנום והמצוין הזה, שכל סיפור בו נבחר בקפידה, וכל סיפור הוא עולם ומלואו, וכולו מחמדים והנאות קטנות ותענוגות. כי מהו סיפור טוב אם לא מזור לנפש ולנשמה?

".. סיפור אמיתי. סיפור כזה יש למסור בפשטות, להמיר היכן שאפשר שמות תואר במילות חיבור, לזקוף לחובתו של סַדר הדפוס כל רמז לסגנון שעשוי להופיע בו. .." (עמ' 33, בתוך: "אש השאול")

מומלץ עד מאד.

כיכרות לחם של מכשפות – או. הנרי. תרגום: דפנה רוזנבליט. הוצאת: כתר – הסדרה הקטנה

Witches’ Loaves – O. Henry

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)