מלכוד 22 – ג'וזף הלר

מילכוד 22בשנת 1961 יצא לאור ספרו של הלר מלכוד 22, שהוא כולו כתב אישום חריף נגד המלחמה, כל מלחמה באשר היא; על אי ההגיון הצרוף שבה והצרוב בה, על "סוחרי הדם"  המתפרנסים ממנה, על רודפי הכבוד ("'המלחמה היא גיהנום,' הוא היה מכריז לעיתים קרובות… והוא באמת התכוון לזה, גם אם הדבר לא מנע ממנו להתפרנס ממנה היטב…"), ובעיקר על אי- ההגיון שבה, זה שבגינו אנשים צעירים (וצעירים קצת פחות) מסוגלים לצאת אל מותם הכמעט ודאי (או לכל הפחות פגיעה בהם) בלי כל פחד ואפילו במין שמחה שכזו, ואיך אנשים כאלה הופכים רדופים  ופגועים (אם לא מתים לחלוטין) במהלכה.

 את הספר הזה קראתי בעבר, בתרגומו הקודם, וכמובן צפיתי בסרט שנעשה על-פיו לא מעט פעמים, ואף על פי כן החזרה אליו היתה כמעט כקריאתו מחדש.

 יוסריאן – גיבור הספר, צעיר-זקן בן 28; צעיר משום שהוא רק בן 28, וזקן ביחס לכוחות החדשים המגיעים לטייסת ומשום שחוויות הכמעט מוות שחווה בכל גיחה, כולל מותם (המיותר) של חבריו הזקינוהו מאד.

יוסריאן רוצה להשתחרר מן הטיסות ומבקש כי יכירו בו כמשוגע – אבל זהו המילכוד, מילכוד 22: מי שמפחד לצאת לגיחות הינו נורמלי לחלוטין, ועל כן אין לשחררו מהן כ"משוגע", ומי ששש לצאת אליהן, הריהו משוגע, אבל לא מקרקעים מי שרוצה לצאת לגיחות…

 והמלחמה – הצורך הזה לנצח בה, בכל מחיר, העיקר שנוכר כמנצחים (מוכר לי מאיזשהו מקום): "'הטריק האמיתי הוא להפסיד במלחמה, לדעת באיזה מלחמות אפשר להפסיד, איטליה מפסידה במלחמות כבר מאות שנים, ותראה איך למרות זאת הצלחנו יפה. צרפת מנצחת במלחמות ונמצאת במשבר שלא נגמר…. איטליה ניצחה במלחמה באתיופיה, וישר נקלעה לצרות צרורות. הניצחון עורר בנו הזיות גדולה… עד שעזרנו לפתוח במלחמה עולם שלא היה לנו סיכוי לנצח בה. אבל עכשיו, כשאנחנו שוב מפסידים, הכל התשנה לטובה…".

 ומאחר שקראתי את הספר כה בסמוך למבצע "עופרת יצוקה" (שלא היה מלחמה באמת!) לא יכולתי שלא להרהר בכאן ובעכשיו; הקטע הזה, יחד עם כתבה שהתפרסמה ב"הארץ"  איכשהו התלכדו לי יחד:

"… הם עומדים להפציץ כפר קטן ולא מוגן, ולהחריב את כל הקהילה עד עפר. … המשימה מיותרת לגמרי. המטרה היחידה שלה היא לעכב את התגבורת הגרמנית בזמן שאנחנו אפילו לא מתכננים מתקפה.' ….. 'הם אפילו לא יתפסו מחסה.. כשהם יראו את המטוסים שלנו מתקרבים הם ינהרו לרחובות לנפנף לנו, כל ילדים והכלבים והזקנים.'… 'אכזרי?' שאל קולונל קורן… 'ויהיה פחות אכזרי לתת לשתי הדיויזיות הגרמניות האלה לרדת ולהילחם בחיילים שלנו?… הייתה מעדיף לראות דם אמריקאי נשפך?'

'דם אמריקאי באמת נשפך. אבל האנשים האלה חיים שם בשלווה. למה לכל הרוחות אנחנו לא יכולים להניח להם לנפשם?'.. 'למה אנחנו לא יכולים לחסום את הדרך במקום אחר?' "

 (ולא, אני לא משווה !!)

במהלך הקריאה נזכרתי כי פעם בימיו של רפול כרמטכ"ל אנשי הקבע, במקום לקבל "תוספת ספרות מקצועית" בשכרם קבלו ספרים ממש ! , וחשבתי שכל קצין צריך לקבל את הספר הזה ולקרוא בו.

 ומלה על התרגום; התרגום החדש שנוי במחלוקת: יש האוהבים אותו, יש שלא. אני מצאתי מעט מאד מקומות בהם צרם לי הביטוי העברי המתורגם, ולרוב בהחלט נהניתי.

 עוזי וייל ב"הארץ – ספרים" ערך השוואה קצרה, לעיונכם.

מומלץ

מלכוד 22 – ג'וזף הלר. תרגום: ירון בן-עמי. הוצאת ידיעות ספרים – ספרי עליית הגג – ספרי חמד (566 עמודים)

(פורסם ב- 14.2.2009 בפורום הספרים של YNET)

(Catch 22 – Joseph Heller)

אלה יווניה קוראת ספרים