Lethal White – Robert Galbraith / J.K. Rowling

בתקופה האחרונה ישנה איזו מגמה מעניינת למדי בעולם ספרות המתח: ספרי מתח "בהמשכים", כשההמשכים נוגעים אך ורק לעלילותיהם ולחייהם הפרטיים של גיבורי הספר – הבלשים / השוטרים / החוקרות; תמיד היו גיבורים ש"עברו" מספר לספר, אולם חייהם הפרטיים כמעט ולא נכנסו לספרים עצמם, אלא רק באזכורים רחוקים. המגמה העכשווית הופכת את חייהם של הגיבורים והגיבורות לחלק מן הספר, אם כי, ברוב המקרים, החלק הזה (כמעט) לא מהותי לעלילה עצמה. כך ניתן לקרוא ספרים דוגמת הספרים בסדרת הארי הולה של יו נסבו גם שלא לפי סדר הוצאת (והגדילה לעשות ההוצאה לאור בארץ שהחלה להוציא מן הספר השלישי בסדרה, ו"נזכרה" בשניים הראשונים רק לאחר מספר שנים).

אלא שלג'יי קיי רולינג (או בפסבדוניה: רוברט גלבריית), יש תוכנית אחרת לגמרי עבור קוראיה וקוראותיה; הם יכולים, אמנם, לקרוא כל ספר בפני עצמו, אבל חייהם וקורותיהם של קורמורן סטרייק ורובין אלקוט, הבלש הפרטי ועוזרתו, שזורים לגמרי בסיפור עצמו, ומי שלא יקרא על פי סדר הוצאתם, יחמיץ משהו מן ההנאה הכרוכה בקריאת הספרים הללו. והנאה אכן מובטחת.

קודם כל – הכתיבה. כאילו מובן מאליו, אבל זה כלל לא כך; ישנם לא מעט סופרים וסופרות שלקרוא בכתביהם משול לגריסת חצץ בשיניים; אבל רולינג? תענוג. בעצם, כל מי שמכיר את כתיבתה מסדרת הארי פוטר או מ"כסא פנוי", לא יכול שלא להבין על מה מדובר כאן. וגם העלילה, כמובן, המכילה בתוכה תפניות והפתעות כשהחשוד/ה ברצח (היה רצח? אולי זו התאבדות?) מתחלף תדיר עם חשודים אחרים, והקורא/ת תוהה עד כמה ניתן להטעותו/ה. ועלילות המשנה המשתלבות ומשתרגות לתוך העלילה הראשית, או נספחות לה; הן זהו משרד חקירות, ויש להם כמה תיקים שעליהם לטפל בהם, ואותם תיקים שאינם מענייני העלילה הראשית, עדיין מהווים חלק חשוב בפיתולי הסיפור, או הפרעה לו, ובהכנסה הקבועה המאפשרת פרנסה לשני הגיבורים. וכמובן, כנזכר לעיל, סיפוריהם הפרטיים, המהווים חלק בלתי נפרד מהעלילה הראשית.

ומאחר שמדובר ברולינג, אי אפשר בלי הביקורת החברתית, המלווה אותה (ואותנו, קוראיה) החל מן הספר הראשון שהוציאה לאור; הבדלי המעמדות, החשיבות המיוחסת לכל מיני עניינים שמן הצד נראים שולִיים לחלוטין. בכלל, נראה שלרולינג יש לא מעט מה להגיד על החוג הסגור של מעמד האצולה הבריטי, והיא תאמר את כל שיש לה להגיד ברמזים או בדברים ברורים, לאורך כל הספר. כך למשל:

People of Charlotte’s class all seemed to know each other. Even if they had never met, they knew siblings or cousins or friends or classmates, or else their parents knew somebody else’s parents: all were connected, forming a kind of web that constituted a hostile habitat for outsiders. Rarely did these web-dwellers leave to seek companionship or love among the rest of society.” (*)

ולסיפור עצמו – שר בממשלה שוכר את שירותיו של סטרייק משום שהוא נתון, לדבריו, לסחיטה מצד שני גורמים: האחד – בנו של עובד לשעבר באחוזת המשפחה, שיש לו, לבן, תודעה מעמדית מפותחת, והוא מקדם אג'נדה שמאלנית-מעמד-פועלים, מתנגד להקצאת כספי ציבור רבים לאולימפיאדה (הימים – ימי האולימפיאדה בלונדון, שנת 2012), והשני – בעלה של שרת הספורט. עילת הסחיטה / סחיטות אינה מוסברת לבלש, וכל שעליו לעשות הוא לבדוק מה בדיוק יש לראשון ולעצור אותו, ולמצוא מספיק חומרים "אפלים" על הסוחט השני כדי להפעיל סחיטה נגדית.

השר הזה –  ג'ספר צ'יזל – יש לו אשה (שלישית) שתי בנות מאשתו הראשונה, היה גם בן, אך הוא נהרג במלחמה, ובן נוסף מן המאהבת, אותה לא טרח להפוך לאשתו, אם כי חי איתה איזה זמן, בן שאך זה יצא מן הכלא לאחר שדרס אשה בהיותו שיכור. אשת השר (השלישית, כאמור) מבלה את מרבית זמנה באחוזת המשפחה, מטפלת באהבתה האמיתית – הסוסים שבאורווה. האחוזה שוכנת בסמוך לגבעה עליה מצוירת דמות סוס בגודל הנראה רק ממרחק – הסוס הלבן של אפינגטון. בהמשך הספר יתברר כי לסוס הלבן הזה, לסוסים לבנים ולסוסים בכלל יש מקום חשוב בעלילה. גם שמו של הספר נגזר מאפיון של סוס לבקן:

..Lethal White.. Pure white foal, seems healthy when it’s born, but defective bowel…. They can’t survive, lethal whites, so the mare feeds them, gets attached and then – …”(*)

דלה ווין – שרת הספורט, עיוורת מלידה, עסוקה בעיקר בארועי האולימפיאדה ועוד יותר באולימפיאדת הנכים שתחל מיד לאחריה. בעלה – גרנייט ווין – מועסק על ידה כ(סוג של) עוזר, ומשרדיו סמוכים למשרדי עוזריו של צ'יזל. בין שתי המשפחות שוררת איבה ששורשיה בעבר, ומתישהו יובן כי לאיבה זו יש תפקיד משמעותי בפשע שהתרחש, אך האם האיבה היא המניע? האם האיבה היא הסיבה לנסיונות הסחיטה של גרנייט כלפי צ'יזל.

ומה לגבי ג'ימי נייט? מה הסיבות לנסיונות הסחיטה שלו? ומה קרה באחוזת משפחת צ'יזל בעבר, סיוט הרודף את אחיו הקטן של ג'ימי נייט, בילי נייט, שאינו בריא בנפשו, ולא ברור אם הסיפורים שמספר הם פרי הדמיון או שקרו במציאות.

סחיטה, איומים, רצח (או אולי התאבדות), כל אלה כרוכים יחד עם סיפור נישואיה המתערערים של רובין, נסיונותיה של אהובתו לשעבר של סטרייק לחזור לחייו, למרות שמאז פרידתם נישאה לאחר והיא עתה בהריון מתקדם, המחאה העממית כנגד בזבוז כספי ציבור על מפגני האולימפיאדה ובזבוז כספי ציבור בכלל, "מאחורי הקלעים" של עבודת בית הנבחרים והממשלה, וביקורתה החברתית המרומזת של רולינג; כל אלה יחד יוצרים ספר מתח מצוין ומרתק, מהפך דפים מתחילתו ועד סופו. (ואיזה מזל היה לי שקראתיו בחופשה, כך שה"חיים עצמם" לא ממש הפריעו לי בקריאתו.)

מומלץ בהחלט.

Uffington White Horse

ועוד כמה מובאות שמצאתי ו"אימצתי" לי מתוך הספר:

 “…But in this climate… a man ought to damned well think about what jokes he makes to a bunch of fifteen-year-old girls! (*)

Men’s crimes are always ours in the final analysis, aren’t they, Mr. Strike? Ultimate responsibility always lies with the woman, who should have stopped it, who should have acted, who must have known. Your failings are really our failings, aren’t they? Because the proper role of the woman is carer, and therews nothing lower in this whole world than a bad mother.” (*)

BAL72382 "Mambrino", c.1790 by Stubbs, George (1724-1806); 88×117 cm; Private Collection; English, out of copyright (גם לצייר הזה ולציוריו יש חלק בסיפור)

וגם – בראש כל פרק ישנו ציטוט מתוך רוסמרהולם, מחזה מאת הנריק איבסן. אחת מן המובאות האלה לקחתי לי לחיים בכלל:

I am not going to let myself be beaten to the ground by the dread of what may happen.” (Henrik Ibsen, Rosmerholm) (*)

Lethal White – Robert Galbraith (J.K. Rowling) – Little, Brown Books Group.  656 pages

לרכישה (בכל הפורמטים, כולל קינדל)

* נקרא בדיגיטלי, אין מספרי עמודים

אלה יווניה קוראת ספרים