נער האופניים – אלי עמיר

בעידן שבו ניתן לצרף מלים למשפטים, משפטים לפסקאות, פסקאות לפרקים, לאגד את כולם, להעביר לבית דפוס, להוסיף צילום בכריכה, ולקרוא לזה ספר, להוצאות הספרים יש תפקיד חשוב; לבחור את הספרים שעוברים איזושהי נפּה, לתרגם תרגום איכותי (אם כי גם כאן חזיתי בלא מעט "נפילות"), לערוך, כן, אפילו ספר מתורגם צריך לערוך כך אמר לי פעם עורך באחת מהוצאות הספרים. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בספר שנכתב בשפה העברית, והוגש להוצאה לאור שהחליטה כי אכן יש לקחת את קובץ המלים והמשפטים והפסקאות והפרקים ולהפכם לספר. צריך לערוך! צריך לשים לב לסדר הדברים כפי שיובאו יום אחד לעיני הקורא/ת, צריך לקצץ, צריך לשים לב לכפילויות, צריך להרחיב במקומות מסויימים.

אבל אסור להניח לכתב היד כפי שהוא. אסור.

והנה, כשכבר חשבתי להניח את הספר הזה, אחרי מאה וקצת עמודים, ואולי לחזור אליו בעתיד, אולי לא לחזור אליו כלל, החלטתי שאולי בכל זאת אנסה עוד קצת. וטוב שעשיתי זאת. כי הסיפור סוחף לגמרי.

סיפורם של העולים מעיראק, שבאו לכאן, חלקם כנגד רצונם, שלא לגמרי התערו בארץ הזו, שנשלחו למעברות ולכפרים נידחים, בשולי המקומות המיושבים של ה"ותיקים".

סיפורו של נורי, בן דמותו של עמיר, ככל הנראה, שמשפחתו גלתה מביתה אל מקום שאמנם אינו נידח כלל, אלא כפר הצמוד לגדרה, אלא שזהו כפר לעולים, שהצריפים בו קטנים, והאבק חודר לכל פינה; כפר שמראהו, לאלה הרואים, משום שמרבית התושבים בו עיוורים, יכול להביא לייאוש בלב.

נורי, כבן הבכור, נשלח קודם לקיבוץ, לחברת הנוער, ואחר כך נקרא על ידי אביו לשוב לביתו, ושוב נשלח, הפעם לירושלים, ועל כתפיו מונחת האחריות להוציא את משפחתו מן הכפר ולהביאה אל העיר, והוא עודנו נער.

וכל קורותיו בעיר, העבודות שהוא לוקח על עצמו, כנער שליח במוסדות השלטון, קרוב כל כך אל "הצלחת", אך רחוק ממנה כרחוק מזרח ממערב, ועבודה נוספת כמחלק עיתונים. מאבקיו היומיומיים להתקיים, לשמור על המעט שיש, לנסות להתקדם עקב בצד אגודל. מתבייש במשפחתו, מתגעגע אליה, אינו מוצא מקומו בה בביקוריו. כל התקוות הניתלות בו, והמשא כבד.

הסיפור הזה סופר לא מעט, סיפורם של העולים מארצות המזרח הקרוב, המהגרים שצריכים היו להסתגל למקום חדש, לתרבות אחרת, להתחיל, באמצע החיים, לטפס בסולם החברתי, במקום שלא תמיד האיר להם פנים, במקום שהתיחס אליהם כאל המון חסרי פנים, כאל גוש אחד. הספר הזה הוא סיפורו של היחיד מתוך אותו גוש חסר פנים, ודרך סיפורו הולכת ונפרשת הסאגה הקיבוצית של אותה הגירה.

ולמרות זאת יש לומר כי עריכה טובה היתה עושה חסד עם הספר הזה, ממלטת אותו מן הדידקטיות לעתים, מן הכתיבה על הידוע והמובן מאליו, מהדקת ומזקקת את הסיפור, שלעתים נחבא, וצריכ/ה הקורא/ת לחלצו כדי להנות ממנו הנאה שלמה.

כדאי בהסתייגות.

נער האופניים – אלי עמיר. הוצאת: עם עובד. 623 עמודים

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

תגובה לנער האופניים – אלי עמיר

לא ניתן להגיב

אלה יווניה קוראת ספרים