המשרד למקרים מיוחדים – נתן אנגלנדר

המשרד למקרים מיוחדים"בגרמניה לקחו תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני
."

( © מרטין נימלר)

השיר הזה, שנזכרתי בו השבוע בהקשר שונה לגמרי, חזר והכה בי שוב יחד עם הקריאה בספר "המשרד למקרים מיוחדים". האנשים הנעלמים בארגנטינה, שאיש אינו מוכן להודות כי אי פעם היו, שהמשטר מעלים כל סימן וזכר להיותם.. ורק המשפחות ממשיכות לחפש ולחפש.

 קדיש פוזנן בנה הבלתי חוקי של זונה יהודיה, שמסייע לכל בני הזונות האחרים – אלה שמעמדם השתפר ורוצים להסיר כל סימן וזכר לעברם המשפחתי הבלתי מכובד – להסיר, באמצעות איזמל ומכוש, את השמות ממצבות בבית הקברות הבלתי מכובד (המופרד בחומה מבית הקברות ה"מכובד" ושעריו נעולים), כך שאיש לא יוכל אף פעם לקשר בין האנשים המכובדים דהיום והקברים הבלתי מכובדים והמוסתרים.

כך מעצב פוזנן ומוחק את העבר.

 ליליאן, אשתו, עובדת במשרד לביטוח ונתקלת שם, מדי פעם, באנשים חשובים מאד המבטחים את עתידם ואת עתידם של שאריהם – האמיתיים וה"מושאלים" לצמיתות, שהופכים בכך לשאריהם האמיתיים.

כך שותפה ליליאן לעיצוב העתיד.

 וברקע משטר המעלים אנשים, שאיש אינו מודה שאי פעם היו קיימים.

 לקדיש ולליליאן יש בן אחד, רק אחד, כמעט בן עשרים, מרדן כפי שרק בני עשרה יודעים להיות, ובמשטר שכזה זה יכול להיות מסוכן.

"'אתה בגיל מסוכן, פאטו', אמרה ליליאן. 'אתה נראה כמו גבר, אתה חושב כמו גבר, אבל עדיין יש בך אידיאליזם של ילד. למה לדעתך כל החיילים שם בחוץ גם הם בני תשע-עשרה? כי הם הטיפשים היחידים שמוכנים למות למען מטרה. אחר-כך, כשהם קצת יותר גדולים, כל העקרונות הנעלים שלהם נעלמים כמו שומן של תינוקות. רק הגנרלים, הגנרלים ומנהיגי המורדים וכוכבי רוק אנשי הצבא והאידיוטים הגמורים, רק הם ממשיכים קדימה בלי לחשוב פעמיים גם אחרי גיל ההתבגרות ומחפשים סיבה למות. הסיסמאות ההיפיות שלך צודקות, פאטו. אל תסמוך על המבוגרים. אל תסמוך על שום מבוגר שיש לו מטרה ורעיון.'"

 ויום אחד הוא נלקח

ומיד אחר כך נלקחת תעודת הזהות שלו

אחר כך אין איש מן השכנים מודה שאי פעם היה

 ונשארו רק ההורים המחפשים ומחפשים, ומגיעים בחיפושיהם ל"משרד למקרים מיוחדים" שהוא המקום של כל מי שאיבדו תקווה.

ספר עצוב ומטלטל; סיפור שהיה, או יכול היה להיות, באמת.

 ומלה אחת על התרגום (כרמית גיא): משובח !

 תודה לאסתי שהמליצה פעם, תודה לזלדה ש"דחפה" עכשיו.

מומלץ ביותר.

המשרד למקרים מיוחדים – נתן אנגלנדר. תרגום: כרמית גיא. הוצאת מטר (443 עמודים)

(פורסם ב- 29.5.2009 בפורום הספרים של YNET)

(The Ministry of Special Cases – Nathan Englander)

אלה יווניה קוראת ספרים