ספר מתח טוב, לטעמי, ניכר בשתי תכונות עיקריות: האחת – היותו מהפך דפים, כזה שאי אפשר להניחו מן היד אפילו לרגע; והשניה – שיפתיע אותי בפתרון שלו.

ובכן – "המטופלת השקטה" עונה, בחלקו המאוחר יותר על התוכנה הראשונה (עד כשליש מן הספר תהיתי אם עלי להמשיך, אלא שחזקה עלי המלצתו של מי שהפקיד בידי את הספר, ולכן לא ויתרתי), ובאופן מוחלט על התכונה השניה; אין שום דרך שיכולתי לנחש מה יהיה הפתרון המתיר את כל התהיות בסופו של הספר (למרות הרמזים הפזורים לכל אורכו, רמזים שרק בדיעבד אני יודעת לקרוא).

ובכן – תיאו פייבר, פסיכולוג, המספר בגוף ראשון, למעט קטעים מסויימים, ביקש והתקבל לעבוד במוסד לחוסות פגועות נפש, ויתר על קריירה מזהירה אפשרית במקום אחר, משום שחולה אחת – אלישיה ברנסון – סיפורה ריתק אותו.

אלישיה ברנסון היתה פעם ציירת מפורסמת ומוצלחת, היתה נשואה לצלם אופנה מצליח, ואהבה גדולה היתה ביניהם, ולכן כשרצחה את בעלה ביריות רובה, כפות לכסא במטבח, לאף אדם לא היה מובן על מה ולמה. אלישיה ניסתה לפגוע בעצמה, ולא לגמרי הצליחה, ושקעה בשתיקה מוחלטת.

הרוצחת השותקת נשפטה ונכלאה במוסד לפגועות נפש, שם המשיכה לשתוק ולא לתקשר עם אף אדם, מטפלים, רופאים, אחיות, מרפאות בעיסוק כזה או אחר. לא דברה עם איש במלים או שמחוות כלל.

עד שבא תיאו.

תיאו, הנושא בחובו פגיעות משלו, מימי ילדותו ונערותו, ואף מימיו כאדם בוגר, תהה על קנקנה של אלישיה, וביקש לטפל בה; אולי כדי לעזור לה, אולי כדי לעזור לעצמו.

".. הייתי במסע לעזור לעצמי. אני מאמין שזה נכון לגבי רוב האנשים שבוחרים בבריאות הנפש. אנחנו נמשכים למקצוע המסוים הזה מפני שאנחנו פגועים – אנחנו לומדים פסיכולוגיה כדי לרפא את עצמנו. אם אנחנו מוכנים להודות בכך או לא, זאת כבר שאלה אחרת." (עמ' 27)

אם יצליח לדובב אותה, בכל דרך שהיא, מילולית או במחוות, בהתנהגויות, יזכה להכרה והוקרה, ואולי אף יציל את המוסד מסגירה המאיימת עליו, עקב קיצוצים והתייעלות.

מלכתחילה זה נראה קרב אבוד, אלא שאילו היה זה קרב אבוד, כל הספר לא היה נכתב מלכתחילה; אט אט חודר תיאו את מעטפת השתיקה, והגילויים שהוא מגלה הופכים את עולמו, כמו גם את עולמם של הסובבים אותו במוסד הזה.

ספר מתח, כאמור, עם סוף מפתיע, כך צריך להיות ספר מתח, והספר הזה בהחלט מפתיע בסופו.

מוצלח בהחלט לסוגתו.

ועוד משהו שלקחתי עמי, לחיים בכלל:

".. הינקות אינה תקופה של אושר גדול, זאת תקופה של חרדה. כתינוקות אנו לכודים בעולם מוזר, זר, לא יכולים לראות כראוי, ובמצב תמידי של הפתעה מהגוף שלנו, נבהלים מרעב ומגזים ומיציאות, נדהמים מהרגשות שלנו. אנחנו ממש תחת התקפה. אנו זקוקים לאמא שלנו שתרגיע את חרדותינו ותעניק משמעות לחוויה שלנו. .. יכולתנו להכיל את עצמנו תלויה ישירות ביכולתה של אמנו להכיל אותנו.. מישהו שמעולם לא למד להכיל את עצמו נגוע ברגשות חרדה למשך כל חייו…" (עמ' 97)

המטופלת השקטה – אלכס מיכאלידס. תרגום: רחל פן. הוצאת פֶּן. ספרי חמד. ידיעות ספרים. 336 עמודים

The Silent Patient – Alex Michaelisdes

לרכישה בפורמט רגיל ודיגיטלי (לא לקינדל)