האשה האכילה – מרגרט אטווד

האישה_האכילהמה צופן העתיד למריאן, אשה צעירה העומדת בפני נישואיה?

היא בכלל רוצה להינשא?

עם האיש הזה – פיטר – היא רוצה לבלות את שארית חייה?

אם תינשא תאבד את מקום עבודתה, כי בחברת הסקרים שבה היא עובדת אין מחבבים נשים צעירות נשואות; הן נכנסות להריון, הן יולדות, הן מטופלות בילדים קטנים – אין להן זמן ו"ראש" לעבודה.

אם לא תינשא, תגיע למצבן של שלושת "הבתולות" עמיתותיה לעבודה שחייהן סובבים סביב עבודתן ואין להן חיים מבלעדיה.

אם לא תינשא – לא תגשים את מה שכולם מצפים ממנה, את מה שהיא מצפה מעצמה.

 אבל היא מפחדת; יש לה חברה נשואה עם ילדים קטנים – קלרה, שכל חייה סובבים סביב הבית והילדים. יש לה, לחברה, אמנם בעל נהדר – ג'ו-  שאינו נרתע מחיתולים ומהאכלה, והיצורים הקטנים הללו אינם מפחידים אותו כלל וכלל; אבל אף אחד לא מבטיח למריאן שפיטר יהיה כזה מין בעל.

פיטר הוא הלא מין גבר שכזה שהיא צריכה לנחש את רצונותיו והרגשתו, ולפעול על-פיהם – ואז, רק אז היא זוכה להערכתו.

אז איך תוכל לחלוק עימו את שארית חייה?

 וישנו דנקן, סטודנט "אוורירי" שהיא פוגשת בסיור הכנה לסקר שמתעתדת לערוך חברת הסקרים שבה היא עובדת; ודנקן מבין אותה מבלי שתדבר, וקורא את מחשבותיה, ועונה לה… מין נפש תאומה שכזו.. אולי

 אם תינשא לפיטר לא תראה יותר את דנקן

אם לא תינשא לפיטר – בהחלט ייתכן שדנקן ייעלם מחייה בכל זאת

והיא תשאר לבד

כמו שלושת הבתולות במשרד.

 היא מפסיקה לאכול; קודם בשר, אחר כך עוף, אחר כך דגים, אחר כך ביצים, אחר כך כל מיני מאכלים שמזכירים לה שפעם היו משהו חי, או שיכולים היו להיות משהו חי, או שנדמה לה שהם משהו חי.

דומה שזו מלחמתה בעצמה, במה שהיא עתידה להיות…

 אי אפשר לקרוא את הספר הזה כשהוא תלוש מן הזמן שבו נכתב: זמן שבו ניתן היה לפטר נשים מעבודתן רק משום שנישאו, זמן בו נשים שלא נישאו "נחשבו" פחות מנשים שנישאו, נשים שנישאו נחשבו לכאלה ש"הצליחו", נשים בהריון ללא בעל נחשבו מופקרות מעט (או הרבה)… בעצם, לא לגמרי שונה מהמוסכמות כיום, למרות שיש הגנה חוקית כנגד חלק מאותן מוסכמות.

 ואי אפשר לקרוא את הספר הזה בלי לחשוב איזו כברת דרך ארוכה עברה אטווד בארבעים השנים האחרונות; הנה זה ספר שעלילתו אחת, ליניארית, מול כתיבתה המאוחרת שיש בה קפיצות בזמן ועלילות שונות המתגבשות לכדי "שלם" אחד לקראת סופם של הספרים… ובכל זאת, יכולת התיאור והירידה לפרטים, והרמיזה לחשיבה ביקורתית.

מומלץ

האשה האכילה – מרגרט אטווד. תרגום: שלומית הנדלסמן. הוצאת אתנחתא – כנרת. (300 עמודים)

(פורסם ב- 12.6.2009  בפורום הספרים של YENT)

(The Edible Woman – Margaret Atwood)


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *