הרשת התרבותית – נעה מנהיים

מאיפה להתחיל? האם מהעושר הרב הנמצא בכל עמוד בספר הזה, העושר התרבותי, האנציקלופדי, הבלתי נגמר, הקישורים בין נושא למשנהו, ולזה שבפרק הקודם או בשלושה (או עשרים) פרקים אחריו?

או, אולי, בכשרון הכתיבה המופלא, המרתק, זה שאינו מניח לך להחמיץ אף מלה באף משפט?

או … "החיים הם כמו קופסת שוקולד.." כך, בציטוט המפורסם מן הסרט "פורסט גאמפ"; הספר הזה הוא כמו קופסת שוקולד. לכל פרלין בה יש טעם אחר. אפשר לאכול את כולם בבת אחת, ואז כל הטעמים מתערבבים, והפה "מתפוצץ" מהנאה (או מהרעלת סוכר), ואפשר לטעום אחד, ולנוח, ולטעום אחר, ושוב לנוח, ושוב ושוב, עם הפסקות…

או כמו חפיסת שוקולד גודייבה; שוקולד כהה עם גרגרי מלח גס נעוצים בו. אפשר לאכול את כל החפיסה בבת אחת, או לאכול קוביה או שתיים, להתענג על הטעם והניגודים. לחכות קצת, ולאכול שוב, ושוב להתענג.

כך צריך לקרוא בספר הזה, לאט לאט. כל פרק בנפרד. לקרוא. "לעכל", לנוח. ושוב לקרוא.

כי כל פרק הוא עושר עצום, של ידע, של אינפורמציה, של קישורים, של הקשרים.

כמו קליידוסקופ של מידע, שמכל כיוון שנביט בו נראה משהו חדש.

אפשר, כמובן, להגיע לכל המידע הזה לבד; עניין של חיים שלמים (טוב, לא חיים שלמים, אבל בהחלט חלק לא קטן), לאיסוף וקטלוג והבנה וקשירת הקצוות. או שאפשר לפנות לספר הזה, ולהתענג על כך שמישהי כבר עשתה את העבודה בשבילנו, וקיבצה את כל הראוי לקיבוץ, וקישרה את כל הראוי לקישור, ואזכרה קשרי משנה, ומשנה למשנה.

ארבעה שערים לספר: זיכרון, מקום, דמיון ו-מחשבה, ובתוכם נמצא כל ערש תרבותנו: הספריות, שירי הערש, הערפדים, הזומבים, הדרקונים, בובות המין, קפיצת הדרך, פמיניזם, חיות מיתולוגיות, קלפי טארוט, אפילו ספר שפעם קראתי, וכל מה שזכרתי ממנו היה הפועל "לגנוט" שפירושו מעבר ממקום למקום בכח המחשבה, מצאתי גם כאן ("פני מועדות לכוכבים" של אלפרד בסטר; עכשיו צריך רק למצאו ולקראו שוב), וגם מחאות חברתיות ואחרות, דתות חדשות (הידעתם שחסידי ה"כוח" בקשו להפוך את "יום הסובלנות הבינלאומי" ל"יום הסובלנות הבין-גלקטי"?), מטמורפוזות (הידעתם ש"היפה והחיה" מבוסס על סיפור אמיתי ונפלא?), וספרים ואזכורים לספרים ולסיפורים, ואמונות מאמונות שונות (.."אל תחליפו סדינים ביום שישי ה- 13.. ואל תקצצו ציפורניים. אם אתם כבר קוצצים, אספו אותן בקפידה, שלא תדרוך עליהן אשה הרה ותפיל. לילידי החצי השני של פברואר מומלץ להיזהר מבנות מזל בתולה. וללבוש סגול.." – פרק 50), ועוד ועוד.

מנהיים כתבה פעם טור שבועי במוסף "הארץ". מתישהו הוחלט להפסיקו, איני יודעת אם מצד הכותבת או מצד המערכת; החלטה אומללה למדי, שכן הטור ההוא היה נקודת אור מרתקת בקריאת "המוסף" בכל שבוע. (כיום, אגב, יש לה טור אחר לגמרי ב"גלריה" של יום ששי, אבל זה עניין אחר.)

הספר הזה הוא קיבוץ חלק מהטורים, עם הרחבות ותוספות, וגם אם קראנו בו בעבר, שמחה גדולה היא לחזור ולקרוא ולרענן את הזכרון, ולהתוודע מחדש לכל אותם עניינים המונחים ביסוד התרבות, ברשת התרבותית של כולנו.

מומלץ מאד.

לאט לאט, כמו חפיסת שוקולד. להתענג על כל פרק בפני עצמו. ולשוב ולקרוא מתי שמתחשק.

הרשת התרבותית – נעה מנהיים הוצאת: גרף. 375 עמודים.

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (כולל קינדל. בדיוק היום יצא!)

החיים הם כמו קופסת שוקולדים

אלה יווניה קוראת ספרים