ממלכת האי רצון – איה קניוק

אני חושבת שכבר הרבה זמן לא קראתי ספר שכל כך.העציב אותי, כל כך העיק עלי בזמן הקריאה.

עד שחשבתי לוותר עליו.

ולא שהיו בו תכנים מזעזעים או קורעי לב, אבל היה בו עצב עמוק.

כל הזמן.

אדם ברוק, הדמות הראשית בספר, פסיכיאטר מנהל באחד המוסדות, שנמצא, תינוק בן שלושה חודשים, נטוש על סף ביתו של ארנסט ברוק, שהיה מנהל בשלוותה, מוסד אחר לתשושי נפש, ואומץ על ידו.

המוסד הזה – בית חולים לתשושי נפש, אנשים שאינם רוצים דבר, או שרוצים דברים שאי-אפשר, " אלה הם אנשי הקצווֹת, היה ארנסט מסביר לעובדים הספורים החדשים שהעסיק, אלה שמחוץ לזמן, שזמנם עצר, כאן, בממלכת האי־ רצון." (*)

אדם שכל חייו מחפש אחר אמו, שאין הוא יודע מיהי. שהיה ילד ונער מחונן ונבדל מכולם, שנזקק לשקט שלו . לבדידות שלו.

או אנה הרסט, הנאשמת ברצח אמה. אם שעל פי כל העדויות היתה אם מתעללת, עד ששלחה אותה למוסד מיוחד לנערות, פנימיה טהרנית ומוסרנית.

אנה, אשה צעירה, צעירה מאד, ויפה מאד, יפה עד כאב. יפה שיופיה עומד לה לרועץ. "יופי הוא אף־ פעם לא ברכה. לרוב הוא קללה. והיא יפה מדי. זה הדבר הראשון שאמרו עליה, נכון? ובמה זה טוב? יופי הוא כלום, ובכל־ זאת ההשפעה שלו כל־ כך ממכרת. אדם אבוד בתוך היופי. זו טרגדיה ידועה מראש." (*)

אנה שאינה מדברת כמעט כלל, שהכל מפחיד אותה, המכסה עצמה בשכבות על שכבות, המתכרבלת בתוך עצמה, שלא להיראות. רק מחשבותיה ידועות לנו, מסופרות לנו מפי המספרת יודעת הכל.

ארנסט, פרופ' ארנסט ברוק, שעמד בראש המוסד פעם, אביו המאמץ של אדם. איש שאין לו באמת בית משלו, ומשפחה משלו, פרט לאדם, או שפת אם משלו. כולן זרות לו. תמיד תלוש.

או פיר, מאושפז תמידי, שהחליט לא לבחור בדבר בחיים כדי לא לוותר על מה שאינו נבחר, שלא צריך באמת להיות במוסד, אבל אין לו מקום אחר להיות בו, והוא חברו היחיד של אדם. פיר המבוגר, אדם הצעיר, וארנסט ברוק המקנא בידידות הזו, מקנא לכל קשר של אדם מחוץ לתא המשפחתי.

אנה הנאשמת ברצח אמה נשלחה למוסד שאדם מנהל בו, כדי שתאובחן האם היא כשירה לעמוד לדין. אלא שאין היא אומרת כמעט דבר. לפעמים צועקת. לרוב מתכרבלת בתוך עצמה. נבהלת מכל תנועה.

אדם שהופעתה של אנה שוברת משהו בחייו, שגם כך מאוחים בזהירות סביב אובדניו, ומתישהו הוא יאבד גם את מעט האחיזה שיש לו במה שאנו קוראים "החיים הנורמטיביים". יאבד, כדי למצוא משהו אחר, להימצא.

הספר, יותר משהוא עוסק בעלילה, עוסק במצבם של אנשים ונשים בעולם כאוטי למדי, לגביהם; עולם שהם מתקשים להתאים עצמם אליו.

בסוף יהיו פתרונות, גם אם לא שלמים. כמו בחיים.

ספר יפה ופיוטי.

ממלכת האי רצון – איה קניוק. הוצאת: הקבוץ המאוחד. 391 עמודים.

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (גם לקינדל)

ועוד מה שמצאתי בספר:

"גיל זו עוד שכבה, עוד ממד, עוד צבע, הוא לא בהכרח היעדר אלא תוספת." (*)

"קל מדי להיעשות הורים, אדם. ילדים נהיים הורים. כל־ כך הרבה דברים אסור, ודווקא את הדבר הזה, לקחת גורל של אחר על עצמך, מותר ואפשר." (*)

"… לרצות פירושו לשאת את מה שאי־ אפשר לרצות, פירושו לגעת. לגעת באפשרות החיים שבהכרח נושאת מראָה של אובדן ושל אשמה." (*)

*  הספר נקרא בפורמט דיגיטלי. אין מספרי עמודים

תגובה לממלכת האי רצון – איה קניוק

  1. יכולת הכתיבה של איה קניוק , יכולת הניתוח שלה למצבי הנפש מעוררת התפעלות. אני לא נעצבתי מהספר. נהפוך הוא, קבלתי עוז וחוזקה לתחושה שלפעמים יש לי ללכת לאיבוד, לעשות רק מה שנפשי חפצה מבלי ״לעשות חשבון״. אני רוצה לציין שאני נפגשת פעמים רבות עם אנשים שמוגדרים חולי נפש והספר מאד עזר לי לראות היבטים נוספים באישיותם ובדרכי ההתמודדות שלהם . אני לא מפסיקה להמליץ עליו לקולגות שלי ספר מרתק.

לא ניתן להגיב

אלה יווניה קוראת ספרים