אם היית – איבון פרינץ

"לאקי מת בגיל עשרים ושתיים. הכרתי אותו שבע-עשרה שנה." (עמ' 12)

ג'ורג'יה, שכולם קוראים לה ג'ורג', היא נערה בת שבע-עשרה, המתגוררת עם אמה ואביה בעיירה קטנה בקליפורניה. אחיה, לאקי, נהרג באוסטרליה, באחד ממסעות ההרפתקאות שלו, וכך נפתח הספר. עם מותו.

ג'ורג' עובדת בשתי עבודות: האחת בחנות ממתקים ומזכרות, והשניה כקונדיטורית במלון (הקטן) המקומי.

ג'ורג' סובלת מסכיזופרניה ומטופלת בכל מיני תרופות; עדיין לא נמצאה התרופה המתאימה או המינון המתאים ועל כן תופעות הלוואי מציקות לה ביותר.

בארוע שעושים לזכרו של לאקי מגיעים כל מיני חברים שלו שפגש במסעותיו בעולם; אחד מהם, פין, מחליט להשאר.

פין הוא איש צעיר המקסים את כל רואיו, אפילו את בת זוגו של קאל, אפילו את הוריו. רק לא את ג'ורג', שמשהו בו נראה לה חשוד, אבל בהיותה סכיזופרנית, אף אחד לא מייחס לחשדותיה (אם היא כבר משתפת מישהו) ברצינות.

אבל היא נחושה להוכיח שמשהו לא מסתדר בצעיר המקסים הזה. לעתים נדמה לה שהיא רואה את אחיה המת. לעתים נדמה לה שהוא קורא לה לעזרה. לעתים נדמה לה שהוא עוזר לה. והכל כל כך מוחשי, עד שגם הקורא/ת נוטה שלא להאמין לתחושות הבטן שלה.

אל הספר הזה לא הייתי, ככל הנראה מגיעה, בימים כתיקונם, אבל הייתי בחופשת מחלה, והבטחתי לעצמי ספרים "קלים". ספר מתח אמור להיות קל.

הספר הזה הוא לא ספר מתח. לא באמת. וכמו שכבר אמרתי – אפילו הקורא/ת לא יכול/ה להאמין לתחושות הבטן של ג'ורג', לא משום שהיא סכיזופרנית, אלא משום שאחיה מת, והעובדה שהוא כל כך מוחשי לה, הופכת את כל תחושותיה לבלתי קבילות.

הספר הזה, שנכתב לנוער, כך מצוין על גבי העטיפה, ובדף האחרון יש הסברים מהי סכיזופרניה ומספרי טלפון למקרה הצורך, "מפספס" הן את מטרתו כספר "חינוכי" (להסביר בקצרה מהי מחלת נפש, וכמה החולים בה לא באמת מפחידים), והן כספר מתח.
או, אם לקצר, טוב הייתי עושה אם הייתי נענית לתחושות הבטן שלי, ולא ממשיכה עם הספר הזה עד תומו.

אפשר לוותר.

אם היית – איבון פרינץ. תרגום: מיה אשל. הוצאת: כתר. 245 עמודים.

If You’re Lucky – Yvonne Prinz

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (אין לקינדל)

אלה יווניה קוראת ספרים