מוטי – אסף שור

מוטי"מה עוד אפשר לומר על אופי של כלבה? כמו עם אנשים, אין טעם לדבר על זה . או שמכירים אותם או שלא, בשביל מה להרחיב את הדיבור סתם כך, למלא עמודים כך שהספר לא יהיה קצר מדי (נובלה) אלא ישקול כמו שצריך, שתרגישו שיש תמורה לכסף שלכם."

 אז זהו ש- טוב שקניתי את הספר הזה בדוכן המיוחד של סטימצקי: דוכן העודפים והספרים מתצוגה, כך ששילמתי סכום פעוט ובלתי מכביד.. והתמורה? אפעס, לא משהו, לא ממש.

 זאת אומרת הספר כתוב היטב, לא משעמם, לא נגרר, לא הולך למקומות שקשה לחזור מהם, בעצם, לא הולך לשום מקום כמעט, משום שרובו ככולו נמצא בתודעתם של גיבוריו : מוטי – סוג של כלומניק שנגרר אחרי החבר הטוב שלו, מנחם.

מוטי הוא רווק שחולם על היום שאריאלה השכנה תכיר בו ואותו, ותהפוך (אי שם בעתיד) לאשתו.

מנחם, יש לו כבר אשה וילדים, והוא תמיד מוביל ונשען על מוטי, החבר הזה שלו, ובעצם מנצל אותו עד הקצה ואיפה שרק אפשר (ואפילו איפה שאי אפשר).

ויש גם כלבה, של מוטי, שהיא היצור החי הקרוב לו ביותר.

 וזהו בערך, כמעט אין סיפור, רק מחשבות (במקומות אחרים קוראים לזה "חפירות"), ובסופו של יום, נשארתי בלי שום ערך מוסף מן הספר הזה.

מוטי – אסף שור. הוצאת בבל. (198 עמודים)

(פורסם ב- 2.7.2009 בפורום הספרים של YENT)

אלה יווניה קוראת ספרים