גריי – לאוני סוואן

גריי – לאוני סוואן

ד"ר (בשאיפה לפרופסורה) אוגוסטוס (אוגוסט) הף עמית מחקר ואנתרופולוג בקיימברידג', חונך לכמה סטודנטים וסטודנטיות, איש צעיר, יחסית, קפדן עם עצמו עד אימה, בעצם בעל הפרעה טורדנית כפייתית משהו, בעל הרגלים קבועים לגמרי: "הוא ידע ששטיפת ידיים רבה כל כך ונעילה וספירה עד שלוש אינם חיוניים באמת כדי לשרוד. אנשים אחרים מסתדרים יפה מאד בלי ספירה וסידור אינסופיים. אבל לו זה חיוני. בראש שלו." (עמ' 285) מוצא עצמו במערבולת בלתי מוכרת לו כלל; סטודנט אחד שלו – אליוט פיירבנקס, נצר למשפחת אצולה, נמצא מת למרגלות הקפלה של קינגס קולג'.

הדעה המקובלת היתה כי הסטודנט חובב הטיפוסים על גגות מצא את מותו בנפילה, ובשקט בשקט מלחששים גם על אפשרות של התאבדות, אם כי לא ברור לגמרי למה, המשפחה מבקשת למנוע נתיחה לאחר המוות, ובניגוד למקובל לערוך לו טקס הלוויה בקיימברידג' ולא באחוזת המשפחה, אולי כדי למנוע שאלות נוספות מצד המיליה החברתי אליו השתייך.

אליוט פיירבנקס מת והותיר אחריו תוכי אפרפר, מושא המחקר שלו. תוכי שיש לו אוצר מלים לא קטן, תוכי המסוגל לזהות צורות וצבעים, חומרים, מאכלים אהובים, מסוגל לחקות קולות, ואפילו לשיר משפטים מתוך Bad Romance  של ליידי גאגא.

ד"ר הף הקפדן הופך בעל כרחו, בתחילה, לאומן הזמני של גריי – התוכי, ודרך משפטים שהתוכי אומר, חיקויים שהוא משמיע, לאט לאט עולה בד"ר הף המחשבה שמא מותו של אליוט פיירבנקס לא היה תאונה, אף לא התאבדות, אלא רצח.

אבל לך תסמוך על תוכי.

לאוני סוואן לוקחת את הקורא/ת במסדרונות הקולג'ים בקיימברידג', דרך בתי הקפה, הספריה, הכנסיה, מפגישה אותנו עם מנהגי הסגל ומסורות עונתיות בעיר. ואת כל אלה מלווה אוגוסטוס הף, על כל מנהגיו הטורדניים, ותוכי אפרפר וחכם, המעלה חיוכים על שפתי הקורא/ת לאורך כל הספר.

זהו ה"סוואן" הראשון שלי, איכשהו "פספסתי" את קודמיו, ואני בהחלט מכה על חטא.

הספר הזה הוא הרבה יותר מספר מתח, ותענוג גדול לקרוא בו.

מומלץ בהחלט.

גריי – לאוני סוואן. תרגום: ארז וולק. הוצאת: עם עובד. 342 עמודים

Gray – Leonie Swann

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

אלה יווניה קוראת ספרים