העדויות – מרגרט אטווד

יש ספרים הנקראים פעם אחת, חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות, חלקם מיותרים, ואינני מדברת על הנזנחים, שהם מיעוט; יש ספרים שאני חוזרת אליהם אחרי שנים, אם כי יצאו בתרגום מחודש, אם משום שהתגעגעתי לתחושה המענגת שחשתי כאשר קראתים לראשונה. יש ספרים שקראתים פעם אחת ועוד אשוב אליהם.

העדויות הוא ספר שקראתיו לראשונה אך לפני חמישה חודשים, מיד לכשיצא לאור באנגלית, והגדלתי ואף האזנתי לו (תענוג בפני עצמו, בין השאר משום שאטווד מקריינת שם את שמות הפרקים ואת פרק התודות), ועתה משיצא לאור התרגום לעברית (תרגום מצוין, יש לציין!), מהרתי לקראו שוב, מחפשת את הניואנסים שאולי חמקו מעיני ומאוזניי בפעמיים הראשונות, ומתענגת עליו כבראשונה.

על הספר עצמו סיפרתי כבר, לאחר קריאתו לראשונה, ואין לי אלא להעיד על עצמי כי גם בקריאה שלישית (סמוכה מאד בזמנים, כאמור), לא נפגמה הנאתי כהוא זה, והייתי מרותקת לעלילה מחדש.

על הדברים שאמרתי עליו אך לא מזמן, אין לי הרבה להוסיף; רק מובאות שליקטתי (שוב) במהלך הקריאה, כאלה שגרמו לי לעצור ולהרהר בהן רגע.

"…שרוולים ארוכים, כיסוי ראש, חצאיות עד הברכיים עוד לפני גיל חמש, ולא יותר מחמישה סנטימטרים מעל הקרסול לאחר מכן, כי דחפים של גברים הם דבר נורא, ואת הדחפים האלה יש לרסן. עיני הגבר משוטטת כה וכה כעיני הטיגריס, עיני זרקור, ויש להגן עליהן מפני העוצמה המפתה והמסמאת שלנו… בכל צורה וגודל, היינו מלכודות וגירויים בעל כורחנו, היינו סיבות תמות וברות, אשר מעצם טבען גורמות לגברים להשתכר מתאווה…." (עמ'  17)

"דברים אסורים מציתים את הדמיון. זאת הסיבה שחוה אכלה מפרי עץ הדעת, אמרת דודה וידאלה: עודף דמיון. יש דברים שמוטב לא לדעת. …" (עמ' 22)

"… ההידרדרות נמשכה שנים. שיטפונות, שריפות, סופות טורנדו והוריקן, בצורות, מחסור במים, רעידות אדמה. יותר מדי מזה, פחות מדי מזה. התשתית הרקובה – מדוע לא פירקו את הכורים האטומיים לפני שהיה מאוחר מדי? המשבר הכלכלי, האבטלה, בעיות הפריון ההולכות ונפוצות." (עמ' 72)

"… כל אשה רוצה תינוק, אמרה דודה אסטה. כל אשה שהיא לא דודה או מרתה. כי אם את לא דודה או מרתה, אמרה דודה וידאלה, ואם את לא יולדת תינוקות, איזה שימוש כבר אפשר למצוא לך?" (עמי' 86)

"בעיני, גוף האשה הבוגרת היה פשוט מלכודת מדממת. אם יש חור, משהוא אמור להידחף לתוכו ומשהו אחר אמור לצאת, זה נכון לגבי כל חור: חור בקיר, חור בהר, חור באדמה. כל כך הרבה דברים אפשר היה לעשות בגוף הנשי הבוגר, כל כך הרבה דברים היו עלולים להשתבש בו, עד שהרגשתי שמוטב בלעדיו. …" (עמ' 87)

"'ההבטחה לשוויון היתה אכזרית מלכתחילה. … שכן נשים מטבען לעולם לא ישיגו אותו. למרבה המזל, כבר התחלנו להנמיך את ציפיותיהן." (עמ' 177)

"' אף אחד לא רוצה למות,' אמרה בקה. אבל יש אנשים שלא רוצים לחיות באף אחת מהדרכים המותרות.'" (עמ' 290)

 

אני חוזרת וממליצה על הספר הזה; ואם תרצו גם לקרוא וגם לצפות בסדרה, הרי שהסדר הנכון הוא –

הספר –  סיפורה של שפחה אחר כך – הסדרה כולה, על שלושת עונותיה, ולאחר מכן הספר העדויות.

ואם צריך לבחור – הרי שמוטב לקרוא את הספרים (על פי הסדר) ולוותר על סדרת הטלוויזיה.

 

מומלץ ביותר

 

העדויות – מרגרט אטווד. תרגום: קטיה בנוביץ'. הוצאת: מחברות לספרות. 412 עמודים

The Testaments – Margaret Atwood

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *