המחוננים – אסף צפור

המחונניםכשקבלתי את הספר לידי, ציינה הנותנת (תודה, D ) כי היא חיפשה עבורי ספר שיהא קליל ונחמד, ובעיקר – כזה שלא אקנה לעצמי; בכל הפרמטרים היא צדקה.

אוסף סיפורים הקשורים בחלקם (ואינם קשורים בחלקים אחרים) שנכתב כולו על ידי אחד הכותבים המוכשרים למדי במדיה אחרת לגמרי – הטלויזיה.

על מקומו של המספר בספרו אפשר לעמוד מתוך קריאה בסיפור האחרון שבקובץ "דמות אב": סיפורו של תסריטאי טלויזיה המגיע לתיאטרון (המוזנח, המזדקן) ומקבל "קארט בלאנש" לכתוב "משהו" שהרי הוא יודע לקלוע לטעמו של הדור הצעיר… מצד שני, אם המנהל האומנותי לא יאהב את ה"משהו" האמורפי הזה, כי אז לא יוצג המחזה…

ב(אותו?) מנהל אומנותי אנו נתקלים גם ב"בתיאטרון" – סיפורה של חבורת שחקנים המבקשת למרוד במחזה הנכפה עליהם, כי הם כבר יודעים הכל ומבינים הכל, ולמה להם להיכנע לטעם הקהל (שדורש ומקבל עוד קומדיה אמריקאית מתורגמת) והרי יש מחזות נפלאים הנכתבים על ידי כותבים צעירים ואוונגרדיים…

"המחוננים" הסיפור שנתן שמו לספר, הינו סיפורה של כתת המחוננים מן הראשונות בעיר – אלה שקובצו יחדיו החל מכתה ג' ועד סוף התיכון, כשהם נתונים בסוג של בידוד חברתי והצקות מצד אחד, מול סוג של התנשאות על האחרים מצידם. הקבוצה ממשיכה להיות בקשרים גם בבגרותם והסיפור נסוב על השאלה האם לשלוח את אחד הילדים שנולד לאחד הזוגות לכתת מחוננים או לא, בהתחשב בעברם כפי שהם מכירים אותו על הטוב והרע שבו, או שלא לשלחו לשם, כדי שתהיה לו ילדות "רגילה" (וכל זה בהנחה שיעבור את המבדקים, כמובן).

ומאחר שזה ספר חדש ומודרני – נמצאת בו גם התיחסות לתקשורת האלקטרונית – המרשתת (זו הידועה לנו בשם "אינטרנט").  בסיפור "אני לא אוהב אנשים עם כסף" מוצעת משרה נחשקת בייסודו של אתר אינטרנט לעיתונאי נשכני, על ידי אחד ממושאי הביקורת שלו (אלה מהצד של ההון ב"הון ושלטון"), ושם מצאתי גם משפט מפתח אחד המתיחס לטוקבקיסטים:  "בחסות האנונימיות כל הגזענים וכל השמרנים מקבלים מקום להביע את דעתם. זאת לא דמוקרטיה, זאת דיקטטורה של טיפשים. האינטרנט הפך למזבלה של אנשים שהיה עדיף לא לדעת מה הם חושבים." (ונזכרתי במשפט נפלא אחד של גיל הראבן – "לקרוא טוקבקים זה איסור מהתורה")

יוצא דופן בין כל החכמים והנרגנים, אלה שהצליח להם ובעיקר אלה שלא כל כך, בולט הגנן בסיפור "ענן" – אחד שטייל וראה ושמע, והחליט שטוב לו כאן, ומסתפק במועט כי "אני אומר חצי מהבעיות שלנו זה שאנחנו חיים בחברת שפע. אנשים כבר לא יודעים מה לעשות עם כל הכסף שיש להם, אז הם קונים זבל, יש אנשים שמייצרים להם את הזבל הזה, ואז האנשים שמייצרים את הזבל מרוויחים כסף-וגם קונים זבל-וגם להם צריכים לייצר זבל-אתה מבין איך זה מתגלגל?"

סיפורים המציבים מולנו מראות, קצת מקצינים, קצת עוקצים, והרבה גורמים לנו להנהן ולצקצק בלשוננו. אחד אפילו עקץ באופן אישי (כמעט): עוד קבוצת מחוננים "הגיימרים" ילדים חנונים המשחקים במשחקי תפקידים, ומקיימים סוג של ישיבת סיכום ו"מה נהיה כשנהיה גדולים":

"'אני מבינה שאני בגיל שלושים גרושה ממורמרת,' אמרה נעה.

'מנהלת פורומים בווי-נט,' פסק בני.

'אאוץ', זה ממש מרושע, אין נמוך יותר מזה…' צחקה נעה."

 מומלץ לימות הקיץ החמים

המחוננים – אסף צפור. הוצאת זמורה ביתן (238 עמודים)

(פורסם ב- 19.7.2009 בפורום הספרים של YNET)

אלה יווניה קוראת ספרים