ספר מתח מן הסוג החביב עלי ביותר, כזה המדיר שינה מעיני (פשוטו כמשמעו – לא עצמתי עין עד שלא סגרתי את הספר), מרתק לגמרי, נקרא מכריכה עד כריכה ביום אחד (כולל כל הסחות הדעת). וגם אם יש בו כמה מופרכויות, למי איכפת?

זואי ווקר, נוסעת בכל יום ברכבות מביתה לעבודה וחזרה, אותן שעות, אותה שגרה. הרכבות בלונדון, בשעות הבוקר והערב צפופות למדי, ולא לגמרי נעימות למסע. באחד הערבים, בדרכה חזרה לביתה, בגאזט, החינמון המקומי, בעמוד המודעות הדיסקרטיות אליו הגיעה לאחר שכבר קראה, או לפחות עברה על כל העיתון, נתקלה במודעה מוזרה: כתובת אתר, מספר טלפון ותמונה; התמונה היתה מוכרת עד מאד, תמונתה שלה.

זואי ווקר שבה לביתה נסערת, כי מה לה ולמודעות דיסקרטיות? בן זוגה מנסה להרגיע אותה, לומר לה שזו רק מישהי דומה. אבל התמונה שמופיעה למחרת, תמונה של אשה אחרת התפרסמה באותו מדור, באותו מקום בדף העיתון, אשה שאך לא מזמן הופיעה בעיתון בהקשר אחר לגמרי, מפתחות ביתה נגנבו ממנה בעת שהיתה ברכבת, והמשטרה בקשה, באמצעות כתבה בעיתון להעלות מודעות לכייסים ושאר פושעים ברכבות.

תמונה שלישית לא מותירה מקום לספק, האשה השלישית המופיעה במודעה במדור הדיסקרטי נרצחה כמעט מיד לאחר מכן. זואי ווקר החלה לחפש דרכים לדווח למשטרה, מבלי להשמע פרנואידית או הוזה, לחפש דרכים להבין, בעצמה, מה פשר המודעות הללו, ובעיקר, לחשוד בכל אחד סביבה שהוא הוא  העומד מאחורי המודעות האלה.

קלי סוויפט היתה פעם חוקרת במחלקת לפשעי מין. בעקבות תקרית משמעתית חמורה הועברה למשטרת התנועה, ולתקופה מסוימת הושאלה למחלקה העוסקת בכייסים. במסגרת תפקידה זה הגיעה לאותה אשה שמפתחות הבית שלה נגנבו ממנה ברכבת, וגם כשהוחזרה למחלקת התנועה ולמדים, נשארה אשת הקשר של אותה אשה.

קלי סוויפט, שוטרת מן הסוג הרגיש יותר לקורבנות עבירה, נענתה לפנייתה של זואי ווקר לבדוק לעומק האם יש קשר בין התמונות במדור הדיסקרטי בגאזט לבין מקרי פשיעה.

שלושה קולות נשמעים בספר – קולה של זואי ווקר, הנעה בין חיי היומיום, קשיי הפרנסה, קשריה עם בעלה לשעבר, אבי ילדיה, וקשריה עם בן זוגה החדש, יחד עם שני ילדיה, שניהם בוגרים המתגוררים עדיין תחת אותה קורת גג, עם כל המתחים בינם לבין בן הזוג החדש, לבין המתח החדש שנוסף לה, זה הנובע מפרסום אותה תמונה והתחושה כי משהו רע עומד לקרות לה.

הקול השני הוא קולה של המספרת היודעת כל, המביאה את סיפורה של קלי סוויפט, דרכי עבודתה, חייה האישיים, הטראומות שהיא נושאת מעברה, האמפתיה שהיא מביאה לתפקידה, והרצון למנוע, בכל מחיר, פגיעות נוספות.

הקול השלישי, קולו של הפושע, זרם התודעה שלו. צורת המחשבה המתגבשת, הפשע המתגבש; שוב ושוב ושוב. ספר מתח כמו שספר מתח צריך להיות – כתוב היטב, מהפך דפים, עוצר נשימה, עד הסוף המפתיע, והעוד יותר מפתיע.

מומלץ לסוגתו.