ואחרי שנגמר כולו, בהתבוננות לאחור – מה היה לנו?

היה ספר על נדודים של נער בן 16, פליט מביתו, שאביו חסר אונים (הלום קרב?) ואמו חיה במקום אחר: שחקנית, והוא נודד מטקסס למקסיקו.

 והיו לנו סוסים – הסוס של גיבור הסיפור, וסוסו של חברו הנודד עמו, וסוסו של הנער שמצטרף אליהם בדרך, ונעלם, וסוסו נגנב

 והיו עוד סוסים – פראיים בהסיינדה גדולה במקסיקו שגיבורנו מצטרף אליה.

ושוב הסוס של הנער ה"מצטרף" שנמצא ונגנב בחזרה, והחלק הזה בסיפור מביא לתפנית אלימה במיוחד.

 היתה גם אהבת נעורים לבתו של בעל ההסיינדה

 והיו הרבה סיפורי בוקרים, בצד המקסיקני

וקצת סיפורי היסטוריה מקומית מקסיקנית

 ונדודים חזרה

 תאורים נפלאים של רכיבה בשטחים נרחבים, בהרים וגיאיות, במקומות שאפילו בשיעורי הגיאוגרפיה לא נתקלתי בהם..

 ובסוף – נשארתי עם (כמעט) לא כלום.

 מכל התיאורים הנפלאים של חבלי ארץ הרחוקים ממני (ולא רק פיסית), מסיפורי האנשים

 בסוף נשארתי עם (כמעט) לא כלום.

 הספר הזה, מן הסתם, לא ילווה אותי הלאה; לא אהרהר בו כמעט כלל, לא אקרא בו שוב, פשוט לא בשבילי.

 וכמה הערות להוצאה:

–          לא חוסכים  על גב הקוראים ומדפיסים בכתב כה קטן, ועל נייר כה בלתי משובח

–          לא מפנים לסוף הספר כדי לקרוא תרגומים לטקסטים (הקצרים) בספרדית; יש אפשרות להערות שוליים – כדאי לנצל אותה.

–          ובמיוחד – לא כותבים מין טקסט מאולץ שכזה על הכריכה האחורית; טקסט שיש בו מצד אחד ספויילרים למכביר, ומצד שני קישורים בלתי קיימים לבין חלקי הסיפור.

כל הסוסים היפים – קורמאק מקארתי. תרגום: גדעון טורי. הוצאת הספריה החדשה. (283 עמודים)

(פורסם ב- 27.7.2009 בפורום הספרים של YNET)

(All the Pretty Horses – Cormac McCarthy)