השתיקות – יובל ירח

השתיקות – יובל ירח

"צאו וראו, קרקוב היתה עיר של יהודים, 60 אלף, ולגטו נכנסו פחות מ־ 20 אלף, ומגטו קרקוב נשארו פחות מחצי שנכנסו לפלשוב, ומשם, מזוועת אמון גת כמה יצאו חיים? ומאלה שהגיעו לבירקנאו מפלשוב באוגוסט, הסלקציה לקחה יותר מחצי, הרבה יותר, ומאלה שנשארו בבירקנאו וקיבלו מספרים, כמה נשארו? אומרים שבבירקנאו מחזיקים בחיים בין שלושה שבועות לשלושה חודשים, והיא אפילו לא היתה פרומיננטה, וגם משם היא יצאה ושרדה."(*)

בין כל הספרים שעניינם השואה, שואת יהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השניה, נדמה לי שמעולם לא נתקלתי בספר שכזה, וקראתי לא מעט ספרים במהלך השנים, שסבו סביב השואה, תיארו את מוראותיה, עסקו בפרטים, בתהליכים, בקבוצות ובקהילות; אלא שאיני זוכרת ספר, לפחות לא מאלה בהם קראתי בעשרים השנים האחרונות, שעסק כך בהווי היומיומי של מחנה ההשמדה, בתהליכים שהובילו אליו, מתוך נקודת המבט של היחיד. ובמקרה זה – היחידה.

ירח נטל על עצמו משימה כמעט בלתי אפשרית: לספר את סיפורה של סבתו, יהודיה פולניה מקרקוב, ששרדה את הגטו ומחנה העבודה, ומחנה ההשמדה שאחריו, דרך תיאור חי ומוחשי כל כך, עד שהקוראת חשה עצמה כמעט כאילו היא שם, ובכל אופן  האימה והחרדה ליוו אותה, את הקוראת לאורך כל הספר.

המספר "ששה מליון" הינו מספר כמעט אמורפי, אלא שכשמתמקדים ביחיד, או בקבוצה הגרעינית, כש"שורד" מקבל שם ופנים, ומשפחה וחברים, ותחושות אישיות ופרטיות, הזוועה מתחדדת  והופכת לאישית.

ואז – יותר מן הפרטים ה"טכניים" – שם, שמות ההורים, כתובת, תאריכים, הופכות החוויות העוברות על גיבורת הספר, לחוויותיה של הקוראת.

מניה / מרים, סבתו של ירח, נולדה וגדלה בקרקוב. שם למדה, שם נישאה לאישה, שם היו לה חברות וחברים, ומשפחה, כמובן, שם נדדה לגטו היהודי, יחד עם כל יהודי העיר, שם נולדה בתה, ללה, ואז צומצם הגטו, ומשלוחים כבר יצאו ממנו, והתעללויות יומיומיות ביהודים היו עניין שבשגרה. משם עברה למחנה העבודה פלשוב, ומשם שולחה לאושוויץ בירקנאו.

ואין בכל התיאור הזה, הפרטים ה"טכניים" לכאורה, מעט מזעיר ממה שבאמת עבר עליה. מכל הפחדים והמכאובים, החרדות, הרעב, האימה המשתקת. ובא ירח ונתן לה קול. כבדרך זרם התודעה שלה, נישאת הקוראת בכל שארע לה, למניה, התקוות, חוסר האונים, הפחד המשתק, החרדות

"…פתאום נכנס לתוכה הפחד שהרגישה כמה ימים אחרי האקציה ביוני, שהאוויר נגמר והיא לבד בעולם, קשה להסביר את זה, זה לא פחד רגיל של סכנה, זה הפחד של הכלום, של החושך הכי שחור שהוא בלי קול ובלי כלום, זה לטבוע לתוך שחור, כמו לטעום ממש את המוות, ממש להרגיש איך נגמר האוויר ואין כלום בשבילך שנשאר. …"(*)

כל מה שאכתוב על הספר הזה לא מתקרב לעצמת החוויה שבקריאתו;  יכולתו של ירח לספר את סיפורם של אנשי קרקוב, דרך עיני סבתו, הינה מופלאה בעיני, וראוי לכל אחד ואחת לקרוא את הספר הזה.

אי אפשר להמעיט בחשיבותו, כמו גם ביכולת הסיפור הנדירה של ירח, כפי שבאה לידי ביטוי בספרו זה.

מומלץ

*  נקרא בפורמט דיגיטלי; אין מספרי עמודים

:כותרהשתיקות
מאתיובל ירח
הוצאהכנרת זמורה דביר
עמודיםמספר
קנייהמודפס | דיגיטלי – לינקים עם הכיתוב ״מודפס״ ״דיגיטלי״
אלה יווניה קוראת ספרים