אך לפני חודש קראתי את הרביעייה מאת דוד טרבאי, וציינתי בביקורתי את חיבתי הרבה לספרים שיש בהם מוזיקה, ובעיקר ספרים שיש בהם מוזיקה קלאסית. והנה – שוב ספר העוסק, כמו הרביעייה, כמו רביעיית רוזנדורף מאת נתן שחם, ברביעיית מיתרים. ושוב מלווה את הספר פס-קול היצירות המנוגנות על ידי נגני האנסמבל.

לנוחות הקוראת חילקה הסופרת את הספר לארבעה חלקים, כאשר כל חלק מלוּוה בשלוש יצירות; בשני החלקים הראשונים זמן הקריאה חפף כמעט במדויק לזמן השמעת היצירות, בעוד היצירות בחלק השלישי "גלשו" לתוך קריאה החלק הרביעי, שבו, למרבה המזל חזרה יצירה אחת מן החלק הראשון (רביעיית המיתרים של דבוז'אק), וכן מופיעה יצירה אחת שאיני מכירה, אולי מפני שהיא מומצאת לצורך הספר –  משקע לשמיים לארבעה מאת ג'וליה סנט ג'ון, אולי מפני שהשכלתי לוקה בחסר, ובכל אופן לא הצלחתי למצוא יצירה כזו.

מה יש בהם, בהרכבים הקאמריים, ההופך אותם לכל כך מרתקים? קודם כל זו המוזיקה. אמר לי פעם נגן אחד בתזמורת גדולה, שהמוזיקה הקאמרית היא המלכה של כל סוגי המוזיקה; שהיא הזיקוק והתמצית של כל היופי של המוזיקה. באותה תקופה לא חשבתי שאפשר בכלל להחליף את ההנאה מהאזנה לתזמורת סימפונית. מאז בגרתי, החכמתי, אף שמעתי מוזיקה מכל הסוגים לאורך שנים באינספור קונצרטים, וכיום אני בהחלט נוטה להסכים עמו.

ועוד – בהרכבים מוזיקליים קבועים (גדולים או קטנים) נוצרת קרבה גדולה בין החברים בהם או,כפי שאמרה לי פעם מורתי לפיתוח קול: מי שעושים מוזיקה יחד הופכים למשפחה. הזמן הרב המוקדש לנגינה וחזרות, הופעות, נסיעות, כל אלה הופכים את ההכרות בין האנשים לקרובה הרבה יותר מאשר במקומות עבודה "רגילים", וככל שהאנסמבל קטן יותר, הקרבה וההיכרות מתגברים.

גיבורי וגיבורות הספר – ארבעה נגנים שנפגשו בזמן לימודיהם, בשנות התשעים של המאה הקודמת; ג'אנה – כנרת ראשונה, היתה אז בת 24, כמו גם בריט, הכנרת השניה. הנרי, הויולן והנגן המוכשר ביותר ביניהם היה בן 20 ודניאל, הצ'לן, בן 30.

ההחלטה לנגן בהרכב ולא לצאת לקריירה סולנית הינה החלטה רבת משמעות ויש לה השפעה על כל החיים המקצועיים (ועל החיים בכלל).

…לנגן ברביעייה במשך כל החיים, ואפילו לתקופה קצרה,זה עלול לעוות את הטכניקה. אתה שוכח איך לנגן סולו, את הניואנסים הקטנים, את הבהירות, הבְּרוואדו. אתה אף פעם לא מתבקש להשתמש בהם. אז הם דועכים קצת. הרבה. … יום אחד הוא יתעורר, ייקח את הויולה, והצליל יהיה רק שלושה רבעים ממה שהיה פעם, לא משנה באיזו עוצמה הוא יניף את הקשת. ואז, כעבור שנה, הבהירות תפחת לחצי. ואז לרבע. ואז הוא יעלם. ..
… נגינה סולנית היא אחרת. היא כמעט לא כרוכה בשום הקשבה, ולא משנה מה אומרים המורים או המקצוענים, זו האמת. הרגישות המזויקלית צריכה להיות בעיקר לעצמך… אבל נגינה ברביעייה היא כמעט כולה הקשבה, רגישות לשלושה אנשים אחרים. אתה לא יכול לנגן לבד, בקצב שלך או עם הרעיונות שלך – אתה אפילו לא יכול לנשום לבד. …(עמ' 175 – 176)

והחיים ברביעייה הם אכן תובעניים, ויכולים לפגוע במשפחה שנשארת "מחוץ" לחיים המקצועיים. ואם בן או בת הזוג אף הוא או היא מוזיקאי/ת, כי אז, כאשר נולדים ילדים, מישהו צריך לוותר, לעשות הפסקה בחיים המקצועיים,

כך, בהמשך כאשר הנרי התחתן עם קימיקו, כנרת סולנית, וכאשר נולדו ילדיהם, הקריירה שלה הונחה מעט בצד, כי אי אפשר ששני ההורים לא יהיו בבית, עקב סיורים וקונצרטים ברחבי היבשת והעולם.

ועוד אפשר למצוא בספר התבוננות מפוכחת על החיים ועל חלומות והגשמתם או האכזבה מאי הגשמתם, כי הרי כשצעירים נדמה שהכל אפשרי וכל העולם פתוח לפניהם.

… אני רק אומרת שזה בסדר להשתוקק לחיים אחרים. זה לא אומר שאת באמת רוצה אותם.
….
…המשקל הקובע שקימיקו נשאה מאחוריה. רצועה קשורה לשק המלא בסוג אחד או שניים או שלושה של חיים שלא נחיו, או לפחות האפשרות לחיים האלה, וכולם כרוכים יחדיו בהבטוחה של קלות תנועה. זה היה קשור בזמן. הזמן נראה אחרת כשאתה צעיר, וכל הדברים המטופשים שאתה שקוע בהם אינם מהולים בכלום – תמיד ישנה האפשרות שהרגע המובטח הבא יישא אותך למקום אחר, תמיד ישנה אפשרות לעוד להבות, עוד פעימות, עוד חיים. הזמן, כשמתבגרים, נעשה אחר, לא סדיר, .. (עמ' 304 – 305)

הספר הזה, על ארבעת חלקיו, מלווה את חייהם האישיים והמקצועיים של חברי וחברות הרביעייה, החל מהיותם הבטחה למשהו, שכמעט התפוגגה כשלא זכו בתחרות היוקרתית הראשונה בה השתתפו, דרך בניית הקריירה התובענית של נגינה בהרכב קאמרי, ההתחייבויות, הקונצרטים, ההוראה במוסדות יוקרתיים, הנסיעות, ולצד אלה – האהבות, הפרדות, הילדים שנולדו לאורך השנים.

ומוזיקה. הרבה מוזיקה.

על הרביעייה ועל תפקידה וכוחה של המוזיקה דברה ג'וליה סנט ג'ון בביצוע הבכורה של יצירתה "משקע שמיים לארבעה":

… ראיתי הופעה שלהם בקרנגי הול לפני הרבה שנים, שלפניה הם היו רק אנשים רעבים, מתוסכלים, עצובים, קרים, וחווים כל רגע אנושי שאתם יכולים להעלות על דעתכם. אבל מה שטלטל אותי היה העובדה שברגע שעלו על הבמה הם נעשו כמעט בלתי אנושיים. הם היו בעלי עוצמה, בשליטה, קול אחיד ורב-צלילי. אבל הם גם עשו את אחד הדברים העדינים ביותר שבני אנוש מסוגלים לעשות. הם העבירו אל השורות האחרויות משהו שהיה רגשי וחוץ-מילולי. …
…מה שהיה מרשים בהופעה ההיא,.. היה שארבעת האנשים האלה, הם הכילו הכול. זה מה שעשה אותם בו-בזמן לאנושיים ובלתי אנושיים האם הקיפו הכול מהאדמה עד לשמים, את כל מה שיכולתי לדמיין. …אפשר לארגן את החיים סביב אמנות, ולמצוא באמנות הזאת סוג של אהבה שצומח כמו תירס, ממש מלמטה עד למעלה, אהבה שמשתנה, הולכת וחוזרת. (עמ' 293)

כדי לקרוא את הספר הזה אין צורך בהשכלה מוזיקלית או בידע מוזיקלי, אבל אלה בהחלט מוסיפים להנאה, ועוד יותר, ודאי, לנגני כלי מיתר, שיוכלו להזדהות במיוחד עם כל אחד ואחת מן הנגנים.

מומלץ בהחלט (ורצוי עם כוסית יין ליד ומוזיקה שמתנגנת ברקע).

היצירות

יוזף היידן – רביעיית מיתרים ברה מז'ור, אופ' 20, מס' 4

אנטונין דבוז'ק – רביעיים המיתרים "האמריקאית" בפה מז'ור, אופ' 96, מס' 12

לודוויג ואן בטהובן – רביעיית המיתרים "הרצינית" בפה מינור, אופ' 95, מס' 11

וולפגנג אמדאוס מוצרט – רביעיית המיתרים "הפרוסית" מס' 21 ברה מז'ור, ק' 575

מוריס ראוול – רביעיית המיתרים בפה מז'ור

דמיטרי שוסטקוביץ' – רביעיית המיתרים מס' 3 בפה מז'ור, אופ' 73

סמואל בארבר – אדאג'ו לכלי מיתר מתוך רביעיית מיתרים בסי מינור, אופ' 11

לודוויג ואן בטהובן – רביעיית מיתרים בדו דיאז מינור, אופ'  131, מס' 14

פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי – רביעיית מיתרים ברה מז'ור, אופ' 11, מס' 1

פליקס מנדלסון – שמינייה במי במול מז'ור, אופ' 20