הספר הזה הוא על כוחן של מלים. הספר הזה הוא על אהבה. אהבה אמיתית שאינה תלויה במקום או בזמן, אפילו לא בעולם. הספר הזה מתאים מאד לנערות ונערים אוהבי קריאה, ולכל מי שעדיין, מעבר לכל השנים שחלפו, יחד עם כל החכמה והידע, חכמת החיים ולקחיהם, כל מי שעדיין יודעת בסתר לבה, שיש עוד דברים שאי אפשר להסביר, יש עוד עולמות שלא הכרנו, מקבילים לשלנו, אם רק נדע לפתוח  דלת, או לעבור בשער, אם רק נעצום עיניים וניתן למשהו אחר להכנס. אם רק נפקח עיניים לרווחה, אולי נוכל לראות.

…אם נראה בסיפורים אתרים ארכיאולוגיים, וננקה מהם בקפידה שכבה אחר שכבה, נגלה שברמה כלשהי תמיד יש פתח. נקודה המפרידה בין כאן לשם, בינינו לבינם,  בין היומיומי לקסום. ברגעים שבהם הדלתות נפתחות, כאשר ישנה זרימה של דברים בין העולמות — או אז מתרחשים הסיפורים. (*)

ג'נוארי סקאלר מצאה דלת כשהיתה בת שבע, בראשית המאה העשרים. ג'נוארי סקאלר גדלה בביתו של  מר לוק. המלה "בית" היא לשון המעטה לאחוזה המפוארת, עם הגנים הנרחבים, עם החדרים הרבים המלאים בשכיות חמדה מוזרות יותר או פחות, כמעט כמו במוזיאון. את אמא שלה לא הכירה, אביה נסע ברחבי העולם, בשירותו של מר לוק לחפש עוד ועוד ממצאים לאוסף שלו, ובעצם ראתה את מר לוק הרבה יותר מאשר את אביה. מר לוק היה יושב הראש של האגודה הארכיאולוגית של ניו-אינגלנד, ובביתו נערכו הכינוסים, הנשפים, המסיבות. במסגרת עיסוקיו נסע מר לוק לכל מיני מקומות, ולעתים לקח עמו את ג'נוארי. ובאחד מאותם מסעות, כשהיתה בת שבע, בשנת 1901, מצאה דלת. דלת שמשעברה בה הגיעה לעולם אחר. עולם שיש בו ים ובתים לבנים.

ואז חזרה. מר לוק שחיפש אחריה, ומצא אותה, עמל הרבה להשכיח ממנה את הדלת, ואף טען כי אין זה אלא פרי דמיונה. הדלת הזו לא נמצאה לה שוב. כי ילדות קטנות וטובות, מה הן מבינות? יש להן דמיון עשיר ופורה, ובכלל – הלא היא כל כך אהבה לקרוא, ברור שהתערבבו לה החיים עם הסיפורים.

בביתו של מר לוק, בין כל האוצרות ושכיות החמדה היתה תיבה אחת, שמדי פעם, כשהרימה את המכסה, היתה מוצאת בה כל מיני אוצרות, כאלה שנראו כאלה חיכו במיוחד לה. היא היתה בטוחה שמר לוק משאיר לה אותם, כעין מחווה שנועדה לאושש אותה ולעודדה.

כשהיתה בת שבע עשרה מצאה בתוך התיבה ספר. ספר בכריכה מוזרה, קצת ישן, ספר ושמו: "עשרת אלפי דלתות".

אלה מכם המכירים ספרים היטב— מי שמבלים שעות פנויות בחנויות ספרים טחובות, שמלטפים בחשאי, בחביבות, שדרות של ספרים אהובים— מבינים שהעלעול הזה הוא מרכיב מהותי בתהליך ההיכרות עם ספר חדש. מטרתו אינה לקרוא את המילים; מטרתו היא לקרוא את הריח העולה מן הדפים בענן של אבק ושל עץ כתוש. הספר עשוי להדיף ריח יקר וכרוך היטב, או ריח של נייר דק ודפוס מטושטש בשני צבעים, או של חמישים שנות אי־ קריאה בביתו של זקן מעשן טבק. ספרים יכולים להדיף ריח של ריגושים זולים או של לימוד מאומץ, של כובד משקל ספרותי ושל תעלומות לא־ פתורות. (*)

כותרת המשנה של הספר היתה: "מחקר משווה של מעברים, שערים ופתחי כניסה במיתולוגיה העולמית", אלא שכמעט מיד מתחילתו, אם נעיין בהערות השוליים, התברר כי הספר אינו מחקר עיוני רגיל, משום שאין לו מתודולוגיה ברורה, ומשום שאי אפשר להוכיח את ממצאיו, אלא – הספר הזה הוא סיפור נפלא על מקומות מופלאים ואנשים מעניינים, ובעיקר, יש לו איזה קשר אליה, הקוראת, ג'נוארי.

החל מגילוי הספר ותחילת הקריאה בו, ברור לקוראת כי ג'נוארי לא תשאר אותה נערה מחונכת היטב באחוזת ג'נטלמן מסוים שהוא גם יושב הראש של האגודה הארכיאולוגית של ניו אינגלנד, ומכיר ומקורב לחברה הגבוהה, אלא תנסה לגלות מה מסתתר מאחורי דלתות.

…לפעמים אני מרגישה שבקפליו של כל משפט אורבות דלתות, הנקודות הן הידיות והפעלים הם הצירים. (*)

…כאלה הן כל הדלתות, עומדות בצל, באלכסון, עד שמישהו מביט בהן בדיוק בצורה הנכונה. (*)

כמו בכל בספר מסעות, גם המסע הזה של ג'נוארי יתקל במכשולים, חלקם הנראים בלתי-עבירים; החל ממר לוק שאינו שש להפרד מבת חסותו, שהוא תולה בה תקוות רבות, ואוהב אותה מאד, כבת היא לו; יש דלתות שפעם נפתחו, ומאז נסגרו, יש אנשים המבקשים למצאה וכוונותיהם לא לגמרי ברורות, ישנן דרכים שצריך לנסוע בהן, ערים לעבור, ימים לצלוח. והיא רק נערה, שכל שהיא מכירה היא קרונות של מחלקה ראשונה ברכבות, וכרכרות מרופדות עם סוסים מהירים, ארוחות המוגשות במועדן, מלבושים יקרים.  ואם תהיה לבדה, בלי ליווי, בלי כסף, איך תוכל לצאת למסע? איך תוכל להמשיך בו?

ולאורך כל הדרך, על מכשוליה וקשייה, מלווה אותה הספר.

…עד שאצא מהאגדה העצובה, המכוערת הזאת. יש רק דרך אחת לברוח מהסיפור שלך— להתגנב לתוך סיפור של מישהו אחר. …  (*)

הספר הזה שמצאה ומלווה אותה, הולך ונשזר בסיפורה שלה, ונקשר לחייה, כך תגלה מתישהו.

…נזכרתי בלקח שלמדתי בילדותי: לא הכאב או הסבל ממוטטים את האדם; הזמן לבדו עושה זאת.
הזמן היושב על עצם החזה כמו דרקון שחור קשקשים, הדקות הנוקפות כמו טפרים נוקשים על הרצפה, השעות העוברות, המשייטות על כנפי גופרית.  (*)

הספר שקראה ג'נוארי, והספר שקראתי אני הדירו שינה מעיני (ממש); קשה היה להניחו מן היד, בין אם כי החיים עצמם קראו לי, בין אם העייפות הכריעה אותי לעת לילה. כזה מהפך דפים הוא.

הספר הזה הוא על כוחן של מלים. הספר הזה הוא על אהבה. אהבה אמיתית שאינה תלויה במקום או בזמן, אפילו לא בעולם. הספר הזה מתאים מאד לנערות ונערים אוהבי קריאה, ולכל מי שעדיין, מעבר לכל השנים שחלפו, יחד עם כל החכמה והידע, חכמת החיים ולקחיהם, כל מי שעדיין יודעת בסתר לבה, שיש עוד דברים שאי אפשר להסביר, יש עוד עולמות שלא הכרנו, מקבילים לשלנו, אם רק נדע לפתוח  דלת, או לעבור בשער, אם רק נעצום עיניים וניתן למשהו אחר להכנס. אם רק נפקח עיניים לרווחה, אולי נוכל לראות.

מומלץ לכל מי שלא איבד/ה את היכולת להאמין.

*  נקרא בפורמט דיגיטלי; אין מספרי עמודים