נתתי לך ללכת – קלייר מקינטוש

נתתי לך ללכת – קלייר מקינטוש

אשה הולכת ברחוב, ידה ביד בנה הקטן, חוזרים מבית הספר. גשם. גשם אנגלי, טורדני, כזה שקצת קשה לראות דרכו. עוד רגע יגיעו הביתה. יחצו עוד כביש אחד. הבית מעבר לכביש. ידו נשמטת מידה. הוא מוכרח כבר להגיע הביתה. כל כך הרבה דברים מחכים לו שם. רק עוד כביש אחד.
מכונית מגיחה משום מקום. מטיחה אותו אל השמשה. הוא צונח על הכביש. שלולית כהה מתרחבת סביב ראשו. היא גוחנת אליו. אין בו רוח חיים. זעקה נפלטת מגרונה.
המכונית נסוגה, מסתובבת ונוסעת משם.

כך מתחיל הספר הזה, שאף הוא הדיר שינה מעיני עד השעות הקטנות של הלילה.

מחלקת החקירות במשטרת בריסטול מקבלת לידיה חקירה בעניין תאונת הפגע וברח. ראש הצוות, מנהל המחלקה לחקירות פליליות של בריסטול – ריי סטיבנס, הטירונית במחלקה – קייט, שעד לא מזמן לבשה מדים, והועברה למחלקה זה מכבר, לצוות של סמ"ר סטאמפי

"מלבד קייט, כלל הצוות של סטאמפי את מַלקוֹלם ג'ונסון היציב ואת דייב הילסדוֹן הצעיר, בלש נלהב אבל מרדן, שלדעת ריי נהג ללכת על הקצה במאמציו הנחושים לסגור הרשעות. הם היו צוות טוב, וקייט למדה מהם הרבה. …"(*)

הם מגיעים לבית האם, גובים ממנה עדות ראשונית; לא היא לא ראתה את הנהג. לא היא לא ראתה את הרכב. היא מאשימה את עצמה כי לרגע אחד שמטה את ידו, הניחה לו לחצות לבד את הכביש. לעד תישא עמה את ההאשמה הזו. ואת הכאב שאין דומה לו, את הקריעה בגופה.
אין עדים לתאונה. ירד גשם ואנשים לא היו בחוץ. גם אין נהגים אחרים שהיו בדיוק באזור ויכולים היו לדווח. המצלמות הפזורות בכל רחבי בריסטול, כמו שאר הממלכה, לא קלטו אף לא כלי רכב אחד שנראה נוסע בפראות, או שפוגע בילד

קול אחר נשמע לסירוגין במהלך הספר. קולה של אשה אחת, ספוג כאב. היא קמה, אוספת כמה חפצים ויוצאת מביתה. לפני שאספה את חפציה עברה בצריף הקטן שבחצר, הצריף ששימש לה סטודיו. ואז חזרה אל הבית, אספה את חפציה והלכה.

…אני לא יכולה להישאר פה, ואני לא יודעת לאן מועדות פני, אז אני מתחילה ללכת. אני משחקת עם עצמי משחק: ברחוב הראשון שיש בו פנייה שמאלה, לא משנה לאן הוא יוביל; ברחוב הבא אפנה ימינה; בצומת הראשון אמשיך ישר. אני לא קוראת את שמות הרחובות, ובמקום זה בוחרת ברחוב הקטן ביותר בכל הצטלבות, הדרך שבחרו בה פחות. …"(*)

לא היה לה כיוון מסוים, רק להתרחק. להגיע למקום רחוק ונידח ככל האפשר. וכל הדרך, וגם כשהגיעה ומצאה לה מקום נידח שכזה, מרוחק מהכל, ליוו אותה מראה הילד המוטח אל שמשת המכונית.

הזמן העובר, העובדה שלא נמצאו כל ממצאים הנוגעים לחקירת התאונה, חקירות חדשות שחייבו תשומת לב ומשאבי זמן ואנשים, דחקו את החקירה אל "מדף המקרים הלא מפוענחים". ניתנה הוראה לחדול מן החקירה. אם משהו יצוץ פתאום יחזרו אליה. האם נעלמה. עזבה את מקום מגוריה.

…רוב האנשים הגיבו על אובדן באחת משתי הצורות: או שנשבעו לא לעבור ושמרו את החדר בדיוק כפי שנשאר, כמו מקדש; או שקמו ועזבו, כי לא יכלו לשאת את המחשבה שהם חיים כל יום כאילו כלום לא השתנה, כשבעצם כל עולמם חרב." (*)

החקירה נשכחה, כמעט. קייט וריי הוסיפו לעבוד עליה בזמנם הפנוי, רק כדי לדעת שאכן כיסו את כל קצוות החוט, שלא הותירו אבן על אבן בחקירה.

האשה שעזבה את ביתה והלכה לאשר יוליכו אותה רגליה, מצאה לה מקום נידח דיו והשתקעה שם. אבל הילד המוטח בשמשת המכונית פקד אותה, לילה לילה בסיוטיה.

בחלקו השני של הספר נוסף קול שלישי למספרים. קולו של גבר. גבר שאשה אחת עזבה אותו, והוא פונה אליה. לאט לאט (או לא באמת לאט) מבינה הקוראת מיהו הדובר. ומה מקומו בסיפור. דרך סיפורו מתגבשים הפתרונות ומתבהרים כל (כמעט כל) העניינים. ואין צורך להגיע עד לסוף הספר כדי להבין מה היה שם.
ואף-על-פי-כן, אי אפשר להניח את הספר מהיד עד סופו.

********** התראת ספוילר***********

אם טרם קראת את הספר הזה, כדאי לדלג על החלק הזה.

הדובר השלישי הוא גבר שאשתו עזבה אותו, והוא מגולל את סיפור פגישתם וחייהם יחד דרך זרם התודעה שלו. באמצעות הדברים אפשר להתוודע, קצת, אולי, להלך המחשבה של פסיכופתים מתעללים. ההצדקות שהם נותנים לעצמם. הנרקיסיזם שלהם.

…את מגעילה אותי. אבל נתתי לך ללכת. אמרתי לעצמי שעדיף לי בלעדייך, וכל עוד לא תלכי למשטרה עם האשמות במה שללא ספק הם יגדירו התעללות, אני אתן לך לברוח לאן שהלכת. יכולתי לרדוף אחרייך, אבל לא רציתי. את מבינה את זה? לא רציתי בך. …"(*)

את יכולה להאשים רק את עצמך, … יכולתי להחזיר אותך מתי שרק רציתי, אבל נתתי לך ללכת. לא רציתי אותך. אם רק היית שותקת , היית יכולה לחיות פה את החיים העלובים שלך. …"(*)

**********ספוילר****************

מקינטוש היא אמנית ביצירת מתח ובלבול מסוים אצל הקוראת (לפחות אצלי; לקח לי זמן להבין מי היא מי בספר), ואי אפשר להניח את הספר הזה מן היד, אפילו לא לרגע.

מומלץ בהחלט לסוגו.

*  נקרא בדיגיטלי – אין מספרי עמודים

 :כותרנתתי לך ללכת
מאתקלייר מקינטוש
תרגוםאסנת הדר
הוצאהמשכל, ידיעות ספרים
עמודים415
מקורI Let You Go, Clare Mackintosh
קנייהמודפס | דיגיטלי   (גם לקינדל)
אלה יווניה קוראת ספרים