פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות – מרישה פסל

פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונותספר שנפתח במוות בתליה אמור להיות סוג של ספר מתח, לפחות מתח מסוג כלשהו; פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות נפתח בהזכרות במותה של אשה אחת בתליה, וישנה איזו ציפיה שהספר יכיל בתוכו איזו תעלומה עם פתרון בסופה…

בעצם, הספר נפתח בתוכן עניינים מוזר משהו – רשימת קריאה, או – בשפת הספר "ליבת תכנית הלימודים (דרישות קריאה)", ואז מגיעה רשימת ספרים, שירים, מחזות, מאמרים ועוד; קצת מבהיל, אם חושבים על זה: האם צריך לקרוא את כל הרשימה כדי להנות באמת מן הספר?

 בהמשך מופיעות עוד ועוד מובאות ומראי מקום ממאמרים נוספים, וספרים אחרים, חלקם אמיתיים חלקם מומצאים לצורך הספר, כך שאם נרצה לקרוא את כל הרשימה בתוספת מראי המקום, לא נגיע כנראה לעולם לספר עצמו (ולמרבה המזל, חלק גדול מ"דרישות הקריאה" מוכר לי מן העבר).

 בלו ון-מיר, בתו היחידה של מרצה מבריק בהחלט, אלמן שאשתו מתה (התאבדה?) כאשר בלו היתה בת חמש, והם נודדים בין אוניברסיטאות וקולג'ים, רובם נידחים למדי במשך השנים, על פי משרות ההוראה שהוא מוצא לעצמו.

 סביב האב חגות נשים שהוא מוצא, ועוזב, משום שהיתה לו רק אהבת אמת אחת – אמה של בלו. הנשים הללו המשאירות לו מתנות, מתקשרות לאחר שעזבן לאנחות, נשים מן הסוג הישן, או מן הסוג החדש:  "… הפמיניסטיות האמריקאיות המזדקנות האלו שמתגאות בכך שהן פותחות לעצמן את הדלת, משלמות על עצמן, ובכן, הן לא הנשים המודרניות המרתקות שהן סבורות שהן. הו לא, הן לווייני-מחקר מסוג 'מגלן' שמחפשות אחר גבר לחוג סביבו ללא הרף." כדבריו, מכונות בפי בתו "חיפושיות יוני". אחת מהן, או כך נדמה לבלו, ואחר כך נדמה שלא – האנה שניידר היא היא האשה התלויה שבתחילת הספר, מורתה הנערצת / המוזרה של בלו.

 פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות מתרחש במהלך שנת הלימודים האחרונה של בלו בתיכון סט. גולווי, בעוד עיירה נידחת אחת בדרכם של האב והבת. לכאורה עיירה ככל העיירות – קרתנית מעט, כזו הנראית בכל סרט אמריקאי: בית ספר עם נבחרת המעודדות, עם קפטן הפוטבול או הבייסבול, החתיך העולמי; עם נערות העסוקות ככל יכולתן במראן, עם הדיינר ותחנת הדלק, המסעדות, המרכולים, החיזורים והרומנים הקטנים של הנעורים.

 בלו, נערה לא ממש יפה על פי הגדרתה, לא ממש מוצאת עצמה בתוך ההורמוניאדה הגועשת שסביבה – "מעולם לא הרהרתי יותר מדי בנושאי זוגיות (אבא אמר שמתחת לגיל עשרים ואחת זה מגוחך, וכשאהיה מעל עשרים ואחת – עניין חסר חשיבות, פרט שולי, שאלה של תחבורה או של מקום הכספומט בעיירה חדשה; "נפתור את זה כשנגיע לשם," אמר בנפנוף יד…)"

 ובסט. גולווי, בית הספר התיכון, לימדה גם האנה שניידר.

 שניידר, המורה לקולנוע, קיבצה סביבה חבורת נערים ונערות, מיוחדים על פי דרכם, נבדלים מכל בית הספר ומושא לקנאה לשאר התלמידים, ואליהם מוזמנת להצטרף בלו. באזניים מהדהדת כבר "ההסטוריה הסודית" של דונה טארט. שם, כמו כאן, חבורה נבדלת של תלמידים (שם סטודנטים, שהרי מדובר בקולג'), בעיירה נידחת (באופן יחסי), מצרפת אליה חברה חדשה (שם זהו חבר חדש), באי רצון מסוים, כולם סביב מורה כריזמטית (ב"הסטוריה" זהו מרצה מהולל), כזו שבלו, גיבורת ה"פיזיקה" מאבחנת כ – "מבוגר יש לו עניין בררני במי שצעירים ממנו או ממנה באופן ניכר, אינו יכול להיות אדם גלוי-לב לגמרי, ואף רציונלי…. התעניינות כזו מסתירה לעיתים דבר אפל מאוד." (ד"ר דונלד מקמאתר – 'התנהגות חברתית וענני גשם', 1998)."

כאן, כמו שם, ישנו מוות מסתורי ביערות; כאן, כמו שם, ציטוטים נבחרים מקלאסיקות (אלא שב"הסטוריה" היו אלה חלקים מהשיח שבתוך הקבוצה, בעוד ב"פיזיקה" החוכמה הגדולה הינה נחלתה של בלו בעיקר).

 אלא שכאן, בערך, נגמר הדמיון, ועלילת הפיזיקה מתפתחת באופן שונה. בעצם, עלילה ממש ובניית המתח נגלים בעיקר בשליש או אף ברבע האחרון של הספר, כאשר המוות (המוזכר במבוא) מתרחש, ומכאן מתחילות לעלות שאלות.

בניגוד לספרים אמריקאיים "טיפוסיים", בניגוד לספרי מתח "טיפוסיים" הסוף בספר הזה פתוח. לא "פתוח" מסוג "המשך יבוא" אלא "פתוח" לדמיונו של הקורא. ברור, כמובן, מן המבוא כי בלו המשיכה במסלול שהותווה לה, והגיעה להרווארד, אלא שהתעלומות שבסוף הספר לא באות על פתרונן; יותר מכך, הקורא מקבל מספר אפשרויות (בסגנון מבחן אמריקאי) והוא יכול להרכיב לעצמו איזשהו פתרון (לא שלם, לא מספק, אבל בכל זאת סוג של פתרון) לתעלומות.

ובלי מלה על התרגום אי אפשר: תרגום מצוין בהחלט של רואי וולמן.

פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות – מרישה פסל, הוצאת "מודן" – סדרה לספרות יפה. (590 עמודים)

(פורסם ב– 3 מרץ, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(Special Topics in Calamity Physics – Marisha Pessl)


תגובה אחת לפוסט פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות – מרישה פסל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *