הנערה ששיחקה באש – סטיג לרסון

הנערה ששיחקה באשליסבת סלאנדר, הנערה עם קעקוע הדרקון, המוזרה, הפריקית במידה מסוימת, קטנה, צנומה, עם מערך מוסר ייחודי משלה, עם אי מסוגלות חברתית מסוימת; הנערה שאי אפשר שלא לאהוב אם רק מכירים אותה מקרוב, ולא מאמינים בהכרח לנתונים הפורמליים… ליסבת סלאנדר חוזרת שוב. הפעם היא "מסודרת". יש לה משאבים כמעט דמיוניים (פרי תרגיל עוקץ מתוחכם שנזכר בסופו של הספר הקודם בטרילוגיה), יש לה מעט יותר מסוגלות חברתית.

היא לא נזקקת לעבודה כדי להתפרנס.

היא מנתקת חלק מקשרי העבר שלה, ומחדשת אחרים.

 מיכאל בלומקוויסט הוא אחד מן האנשים שהיא מנתקת עמם קשר, ואין לו מושג למה.

מיכאל בלומקוויסט, העיתונאי החוקר, ואחד הבעלים של הירחון "מילניום" עומד לפני פרסום גליון מיוחד של העיתון, במקביל לפרסום ספר, שניהם יעסקו בסחר בנשים בשבדיה.

 "שבדיה היא המדינה הראשונה שנחקק בה חוק המפליל את לקוחות הזנות ואינו מפליל את הזונות עצמן" (מתוך: מסמך רקע בנושא: הפללת לקוחותיה של תעשית המין – מחקר משווה. – מרכז המחקר של הכנסת)

עבודת המחקר לקראת פרסום הספר והגליון המיוחד של "מילניום", יחד עם עבודת דוקטורט בנושא, של זוגתו של מחבר הספר, עיתונאי פרילנס ב"מילניום", מגלים כי חקיקה לחוד ומציאות לחוד: מרגע שנחקק החוק, הרשו לעצמן רשויות החוק שלא להתאמץ יותר מדי כדי להלחם בעבריינים. בנוסף, טוענים החוקרים כי קיימת רשת של סחר בנשים, הסמויה מן העין.

 מעט לפני פרסום הספר והגליון המיוחד של "מילניום" נרצחים  מחברי המחקר – העיתונאי ובת-זוגו, ומכריחים את הוצאת "מילניום" לדחות את ההוצאה לאור של שניהם, כדי שניתן יהיה לבדוק ולאמת את העובדות המופיעות בהם, עתה משכותביהם אינם עוד בין החיים.

 מנקודה זו, של הרצח הכפול, לוקח אותנו לרסון אל תוך חקירת הרצח, הן מצד המשטרה, הן מצד אנשי "מילניום", ותוך כדי כך פוקח את עיני הקורא/ת למקומן ומשקלן של דעות קדומות, החפצת נשים, שנאת נשים, במערכות חוק ומשפט.

 בד בבד, עולה לאט-לאט ויוצא לאור היחס בשבדיה (הנאורה) לחריג. בשבדיה, כזכור, פעלה תכנית לעיקור כפוי של חריגים, על-מנת שלא יתרבו ויפלו לנטל על החברה.

התכנית אמנם אינה קיימת יותר, אולם דרך סיפורה של ליסבת ליסאנדר, נחשף אט-אט היחס בו נתקלים מי שאינם צועדים בנתיב החברתי המקובל, מי שהם חריגים במעט או בהרבה.

 היחס הזה לחריג, מקבל משקל הולך וגובר, ככל שנחשפים עוד ועוד פרטים מן ההסטוריה הפרטית של ליסבת ליסאנדר. אט-אט מתבהרים פרטים בהתנהגותה (החריגה, יש לומר) של ליסבת ליסאנדר, ודרכה יש איזו התבוננות אחרת בחריגים שסביבנו.

 וכל אלה, בלי לאבד מאום מן המתח שבסיפור העלילה, שהוא סוחף ומרתק, מדיר שינה  ודוחה כמעט את כל המטלות מסביב.

 

מומלץ מאד, הן למי שקרא את הספר הראשון בסדרה, והן בכלל.

 

 הנערה ששיחקה באש – סטיג לרסון. תרגום (מצוין, יחד עם הארות שוליים מאירות עיניים): רות שפירא. הוצאת מודן (588 עמודים)

(פורסם ב– 18 מאי, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(Flickan som lekte med elden – Stieg Larsson)

אלה יווניה קוראת ספרים