יש סופרים שדי בכך שיוציאו ספר כדי למלא את לבי שמחה; שמאז שהכרתי ספר אחד שלהם, אני חוזרת אליהם שוב ושוב, שברור לי לגמרי שספר חדש פרי עטם "ינחת" על מדפי זמן קצר לאחר צאתו לאור.

כזו היא גיל הראבן, שמאז "שאהבה נפשי" שלה, אי אז בראשית המילניום הזה, אני שמחה עם כל ספר חדש שלה (אם כי גיליתי שעדיין חסרים לי כמה מכתביה).

 לב מתעורר הוא סיפורה של אפרת על אחיה הבכור – אורי, שביום אחד, והוא צעיר מאד, חיל, הפך להיות אב המשפחה לה ולאחיה הצעיר – יותם, כאשר הוריהם נמחצים בין שתי משאיות ונהרגים.

 כל החלומות, כל התכניות, כל המציאות משתנה ברגע אחד. ומאותו הרגע מתחילה סאגה מופלאה של נתינה ונתינה ועוד קצת מצד אורי,  שנדמה שמסוגל לעמוס על כתפיו עוד ועוד מבלי להתכופף, מבלי להתבלבל; מלהטט במטלות ומשימות ומעללים שונים, מחזיק את משפחתו הצעירה ובונה לו אחת משלו.

 איש עם לב רחב-רחב, כל כך רחב שהוא מצליח, עוד בימי הצבא שלו, לטפל בחיילים עם הכי הרבה בעיות מבית, ומצליח לפתור חלק מהן; מכיל את כל צערם של אחיו, ויוצר להם מקום בטוח – בית.

 והלב הרחב הזה יום אחד קורס, ומשם שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה, ולא ברור אילו חוטים ייפרמו, ומה יחזיק מעמד; האם תישמר המשפחה הזו שבנה ותחזק לאורך כל השנים? מה, ולמה ואיך? ומי יכול בכלל לעמוד בכל כך הרבה טלטלות?

שלא לדבר על שינויים כלכליים בחיים.

 שאלות, שאלות ועוד שאלות על חלוקת התפקידים במשפחה, על מקומו של כל אחד מחבריה בה, על פחד וכאב, על אחריות (שהרי משפחה היא אחריות) ובריחה מאחריות.

 ויש בו בספר הזה הרבה אהבה וחמלה גם, בתוך כל המערבולות, ויש בו תקווה.

 מצאתי בחלק מגבורי הספר הדים לגיבורים בספרים אחרים של הראבן, אבל רק הדים, ומצאתי בו כתיבה נפלאה ושוטפת, וחוסר רצון להניח את הספר מן היד.

מומלץ בהחלט.

לב מתעורר – גיל הראבן. הוצאת אחוזת בית. (400 עמודים)

(פורסם ב– 13 יוני, 2010  בפורום הספרים של YNET)