ורד הלבנון – לאה איני
קצת אחרי תחילתה של מלחמה לבנון הראשונה, עוד בימים שנקראה מבצע של"ג, יורה יונתן מרום כדור בראשו, ערב עלייתו ללבנון. יונתן, בנם של איש חינוך ורופאה מרחביה, ילד "שמנת" שאיש אינו יודע על מה ולמה בחר לסיים את חייו (היה איזה ויכוח מטופש בינו לבין חייל אחר, אבל כל העדים, החיילים האחרים – נאמנים לקשר השתיקה – אינם מספרים דבר).
יונתן מאושפז בבית החולים, ולאה, חיילת המתנדבת לבקר אותו מדי שבוע, מספרת לו את סיפור חייה, והופכת אותו, ואותנו, לעדים לסיפור המופלא, הכואב, החודר כליות ולב הזה.
לאה, בת לאב יווני, ניצול שואה, הממלא את ימיה ולילותיה בסיפורים על מה שהיה "שם", וסיפוריו הופכים לסיוטיה, המוקף בחברים מ"שם", איש-איש וסיפורו וכאבו; אב הרומז ומנסה ודוחף והודף לכיוונה, פעם אחר פעם, גורם למבוכה ולפחד.. ולאם, בת העדה הנשדידנית, המתנכרת ומרחיקה, שכמעט לעולם אינה מלטפת, או מחבקת.. אם שאינה באה לבקרה בעת אשפוזה בבית החולים, ימים על ימים, כמו נשכחת מלב.
"המשפחות המדומות חיות בשלום ובשמחה, המשפחות האמיתיות מתחזות סתם." (עמ' 112)
ובתוך העזובה הזו הרגשית, וגם התרבותית (בבית יש שני ספרים בלבד, אחד מהם – הגדה של פסח) גדלה לאה, שיודעת שהיא רוצה לכתוב.
ולפני כן היא רוצה לקרוא.
הצורך הזה – הרעב הזה לספרים, לניירות לכתוב עליהם, הופכים מוחשיים יותר ויותר:
"אחרי שאני לומדת לקרוא מתרחש הנס הראשון. הקריאה מולידה ספרים, הספרים חלומות. אולי עוד מעט יימצא לי מוצא?" (עמ' 250 – 251)
לאה איני, ברומן אוטוביוגרפי, הנע בין מלחמת ששת הימים, ומסתיים במלחמת לבנון הראשונה "… והלא תמיד אנחנו באיזה סוף או אמצע של מלחמה…" (עמ' 60), הינו סיפורם של השקופים – אנשי ישראל השניה (או השלישית או הרביעית), אלה מן השכונות, שקולם לא נשמע.
דחויה בתוך משפחתה מצד אחד, ומוטרדת מינית על ידי אביה, לומדת בבתי ספר, בהם המורות והמורים אינם מאמינים בה כלל, משום שבהחלט לא ייתכן שילדה מבית שכזה תגיע לאנשהו; מערכת הדוחה אותה בכל פעם ומכריחה אותה לשקר רק כדי לשרוד או קצת יותר… מתוך כל אלה יוצא סיפורה המצמרר והנוגע ללב של איני.
ספר הפורט על נימים בנשמה, ושורט וחורט בה.
מומלץ מאד !
ורד הלבנון – לאה איני. הוצאת כנרת-זמורה-ביתן. (543 עמודים)
(פורסם ב– 28 יולי, 2010 בפורום הספרים של YNET)
לקריאה נוספת:
ורד הלבנון
אישה בורחת מבשורה
על דעת עצמו
שלוש יצירות שבעיני מתפקדות כמעין טרילוגיה ישראלית/יהודית/צברית
ורד הלבנון מהשלוש – הקשה ביותר לעיכול. כמו כניסה לזירת איגרוף ללא כפפות וללא מגיני שיניים.
והספר חובט וחובט ללא רחמים – והעונג הוא מהכתיבה העשירה והסוחפת.