ארמון הפרעושים – אליף שאפק

ארמון הפרעושיםארמון הפרעושים היה פעם בית מגורים מפואר שנקרא "ארמון בונבון" ובנה אותו גולה רוסי לאשתו, בערוב ימיהם, כדי לנסות ולהחזיר מעט שמחת חיים אליה; ולאחר שמתו שניהם עבר הבית בירושה לבתו הבלתי חוקית שנשארה בפריז, והיא מעולם לא בקשה לבקר בו, ונעזרה בסוכנות אחת כדי להשכירו.

 בארמון בונבון שבאיסטנבול גרים כל מיני אנשים, ולכל אחד מהם סיפור חיים מעניין ומרתק.

 בדירה 1 גרים מוסה, האב, מרים, האם ומוהמט הבן. מרים הרה שוב, והם משמשים השוערים והמתחזקים של הבנין.

 בדירה 2 גרים סידאר הסטודנט וגאבא, כלבו, האוכל מכל הבא ליד.

 בדירה 3 גרים האחים התאומים ג'מאל וג'לאל, המחזיקים שניהם סלון יופי, ובו נפגשות השכנות מן הארמון וגם מן השכונה בכלל. לסלון יופי יש ייחוד משלו:

"החיים הם סדרה ללא סוף וללא התחלה של אירועים חוזרים ונשנים. ייתכן שלעולם יש תחתית ושליום הדין יש תאריך סופי, אבל אין שום סיכוי שאיסראפיל (המלאך רפאל שיתקע בקרנו כדי לבשר את יום הדין, על פי האמונה המוסלמית) יתקע בקרנו כשתשבו במכון היופי. בכל רגע נתון עלולה להתחולל רעידת אדמה באיסטנבול, אבל לעולם לא כשתשבו במכון היופי. שם לא יקרה דבר."

 בדירה 4 גרה משפחת יצר להט, שחייהם אומללים למדי, ולעולם אין הם משיגים את רצונותיהם.

 בדירה 5 גרים חאג'י חאג'י, בנו, כלתו והנכדים. הסב שומר על הנכדים במשך היום כאשר כלתו בעבודה, עניין הרודף אותה ומסייט את ימיה ולילותיה.

 בדירה 6 גר מטין צ'טין ואשתו נדיה (הקרויה: אשתונדיה), שהיתה פעם אנטימולוגית ברוסיה והתחתנה עם תורכי המאמלל את חייה לא מעט.

 בדירה 7 גר המספר – שהתגרש לא מזמן מאשתו האהובה וחי על ארגזים, שכן:

"… אדם רווק חי בבית עם חפצים; לחפציו יש ערך סמלי, ובהם חבויים עברו, ערכו ומסלול חייו. כשהאדם מתחתן הוא עובר לבית של חפצים, שבנוי על העתיד יותר מאשר על העבר, על ציפיות יותר מאשר על זכרונות; בבית כזה לא ברור לאדם מה בדיוק שייך לו. במקרה של גירושים… הוא חי כמו בטיול מחנאות; אם הוא נעזב הוא נשאר בבית שהחפצים נלקחו ממנו, אם הוא עוזב הוא לוקח איתו חפצים בלי בית." (עמ' 132)

 בדירה 8 גרה המאהבת הכחולה – שפעם היתה מאהבת של כל מיני, ועכשיו היא מוחזקת על ידי סוחר שמן הזית.

 בדירה 9 גרה טיז'נה היגיינה (שמה בעצם גברת טיז'ן), ובתה סו, שזכתה לכינוי הזה משום שהיא מוכרחה לנקות, כל הזמן לנקות… כל הזמן לנקות.

 ובדירה 10 גרה מדאם דודה, המחזיקה במזכרות מבעלי הבית המקוריים, אולי יום אחד תבוא היורשת ותבקשם. חוץ מזה, היא אוספת אוצרות למיניהם שאנשים אחרים ויתרו עליהם.

 הספר מדלג בין דירה לדירה וחוזר חלילה, עם סיפורי חיים משעשעים ועצובים גם יחד. כתוב נפלא לגמרי ומומלץ ביותר.

 וגם ערך מוסף לו לספר – מרים מחזיקה בסט מנהגים היכולים לשמש כל אחד ואחת במהלך חייהם; להלן רק חלק קטן מן המנהגים הללו (השאר מפורט בספר) – לשימושכם:

 "אמצעי הזהירות של מרים בנוגע ללידה התחלקו לשלוש קבוצות:

1)      לעולם לא לעשות דברים שאסור לעשות לעולם.

2)      לנהוג בזהירות כשעושים דברים שדורשים זהירות.

3)      להרבות במעשים הנאותים עד כמה שאפשר.

4)       

ל"דברים שאסור לעשות לעולם" לא היה הסבר או תירוץ לסיווגם בקטגוריה הזאת. כמו שבלילה אסור לגזוז ציפורניים, אסור גם לפרש חלומות…  מרים מעולם לא השאירה את הציפורניים הגזוזות שלה מפוזרות, היא תמיד אספה אותן וזרקה לאסלה כדי שאף אחד לא יוכל להשיג אותן. מאותה סיבה היא אספה לפעמים את השערות מהמברשות ושרפה אותן. אם שערה אחת נפלה בטעות איפשהו מחוץ לביתה, היא הרימה אותה מיד והניחה אותה בין שדיה. … אסור לקחת סכין מידו של מישהו, להשאיר מספריים פתוחים, להגות שם של מישהו חי כשחולפים על פני בית קברות, לדבר על בעלי חיים בחדר שיש בו קוראן, למלמל מלים של שיר, ואם אפשר לא לדבר בכלל כשקמים מהמיטה לשירותים, כי שם מתאספים הג'ינים, או להרוג עכבישים… צריך להשגיח על נשים בכל תקופת הריונן וכן ארבעים יום לאחר הלידה, ואת שליית התינוק צריך לקבור עמוק באדמה. … כשמרים ביקרה מישהו על ערש דווי, היא היתה קוראת לו בשמות שונים כדי לבלבל את מלאך המוות. אם היא לא הצליחה לשטות בעזראל (מלאך המוות) והחולה מת למרות הכל, היא היתה מוסרת את כל בגדי הנפטר לרוכל בגדים שלא פגש את הנפטר מעולם. ..

האנונימיות.. נמצאת בשורש מקצוע הרוכלות. אסור לדעת למי היה שייך כל חפץ בעגלת הרוכל;..

את ה"דברים שדורשים זהירות" מומלץ לא לעשות כלל, אבל אם מוכרחים לעשות אותם, יש לנקוט אמצעי זהירות. צריך להימנע, למשל, מלתפור בגד כשמישהו לובש אותו. לחלופין, אפשר להחזיק חפץ שיאזן את המזל הרע של המחט.  … אם שברה בטעות מראה, היא מיד הלכה לקנות מראה חדשה, וליתר ביטחון ניפצה גם את המראה הזאת לרסיסים. בכל מקרה היא העדיפה להתעסק עם מראות כמה שפחות… היא נזהרה מאד גם כשעברה דרך דלתות רגילות. .. היא מעולם לא דרכה על המפתן.. ותמיד התחילה ברגל ימין.

… עקצוץ בכפות הרגליים פירושו שנסיעה מתקרבת, עקצוץ בכפות הידיים פירושו כסף.. אם עלה תה היה מתגנב לכוסה.. מרים ציפתה לאורח באותו היום.

.. עין הרע.. מרים חימשה את כל פינות ביתה באמצעי הגנה. על הקירות היא תלתה מחרוזות נגד עין הרע, כרטיסים עם תפילות ופרסות; היא התיזה מים קדושים ממכה, ופיזרה גבישי מלח וזרעים קדושים של כמון שחור מתחת לכריות…. לפעמים כשצער פתאומי היה ממלא את לבה, היא מיהרה ושברה צלחת בכיור המטבח. אם מים חמים היו סודקים כוס זכוכית, היא הסיקה שקללת עין הרע רובצת על משפחתה וסובבה מלחיה מעל להבת אש."

ארמון הפרעושים – אליף שאפק. תרגום מצוין (מאנגלית): סיון מדר.  הוצאת כנרת, זמורה-ביתן (400 עמודים)

 מומלץ !

(פורסם ב– 9 אוגוסט, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(The Flea Palace – Elif Shafak)

אלה יווניה קוראת ספרים