ארוחת הערב – הרמן קוך

ארוחת הערבמה הייתם עושים לו גיליתם כי ילדכם עשה דבר נורא ואיום, כזה שכשאתם קוראים עליו בעיתון אתם בדרך כלל מצקצקים בלשונכם, מנידים בראשכם ואומרים כי צריך לשים אנשים שכאלה מאחורי סורג ובריח עד קץ ימיהם; מאסר עולם ללא זכות חנינה.

 אבל זה הילד שלכם! זה שישבתם לידו כשקדח מחום, זה שליוויתם לכתה א', יד ביד. זה שהתרגשתם לקבל את הציור הראשון עם ברכה, באותיות דפוס גדולות. זה ששר לכם "אמא יקרה לי" ביום האם.

 ויום אחד, מתרחש פשע איום ונורא, ומצלמות האבטחה קולטות שתי דמויות המבצעות את הפשע הזה, והטלוויזיה משדרת שוב ושוב. ורק אתם מזהים שם, בתצלומים המטושטשים, את הילד שלכם.

 פאול לומן, המספר, נשוי לקלייר ואב למישל. אחיו – סרג' לומן, נשוי לבבט ואב לריק , שהוא בן גילו של מישל, פחות או יותר; סרג' מועמד במירוץ לרשות הממשלה בהולנד.

פאול לא במיוחד מחבב את אחיו; בעיניו הוא פוץ נפוח, שאימץ לעצמו כל מיני הרגלים של העולם הגדול – כמו טעימת יינות ו"הבנה" בהם; כמו החזקת בית קיץ באזור הדורדון בצרפת, כי אלה החיים האמיתיים. כמו הזמנה למסעדה שיש לה רשימת המתנה של שלושה חודשים מראש, אבל לסרג' לומן יפנו את השולחן הכי טוב, גם אם יזמין שולחן באותו יום.

 במסעדה הזו קובעים שני הזוגות להיפגש, כי צריך לדבר. לאט-לאט מתברר כי שני ההורים זיהו את ילדיהם כמבצעי הפשע, ועכשיו צריך לדבר על הילדים – מה עושים עם הגילוי? מה עושים עם הילדים? מה עושים עם המרוץ לראשות הממשלה?

 החלק הראשון של הספר מלא באירוניה דקה, בתיאורים משעשעים של הנובורישיות ה"אנינה" של האח הגדול (המועמד לראשות הממשלה), של ההבנה השקטה שבין פאול לקלייר.

 אלא, שלאט לאט, עם שנגלל סיפור הפשע, נגלל גם הרקע של פאול, ואיכשהו, איפשהו, האיכות המדהימה של הכתיבה שניכרה בהתחלה, הולכת לאיבוד; כאילו באמצעו של הספר איבד קוך את היכולת להמשיך לספר באותו קו; כאילו כפה עליו הסיפור שינוי סגנון.

עכשיו הסיפור כבר לא משעשע, כבר לא אירוני. יש בו כבדות מסוימת והוא הולך ומעיק יותר ויותר.

 ועם האירוניה שנעלמה, והתיאורים המבריקים שהתפוגגו, הפתרון המוצע בסופו של הספר הוא בעייתי, ובעיני בלתי משכנע.

 הסוגיה שהועלתה: "מה הייתם עושים אילו?.." מוצאת פתרון שנראה מלאכותי בעיני; גם הדיאלוגים הופכים מלאכותיים פתאום.

מומלץ בשל חציו הראשון של הספר; אחר כך הוא קריא, נסבל אך בהחלט פחות טוב.

 ארוחת הערב – הרמן קוך. תרגום (מצוין ביותר, כולל הערות שוליים מאירות): ענבל זילברשטין. הוצאת "כתר". (262 עמודים)

(פורסם ב– 26 אוגוסט, 2010 בפורום הספרים של YNET)

דיון בספר נערך ב- 6.11.2010

(Het diner – Herman Koch)

אלה יווניה קוראת ספרים