משחקי הרעב – התלקחות – סוזן קולינס

משחקי הרעבלפני הכל – אזהרת ספויילר: הביקורת הזו מתיחסת לספר השני בסדרה, אולם עשויה לכלול ספויילרים הנוגעים לספר הראשון.

טרילוגיה, וזה נכון לכל או רוב הטרילוגיות, מורכבת מספר ראשון שאפשר לקראו בפני עצמו, כזה שיש לו סיום סגור פחות או יותר, ספר שני המתחיל במקום בו הסתיים הספר הראשון והמסתיים בסוף פתוח / המשך יבוא, וכמובן ספר שלישי הסוגר כל אותם קצוות פתוחים שנותרו מן הספר הראשון והספר השני.

משחקי הרעב – התלקחות – מציית לכלל הזה במלואו: הספר הראשון משחקי הרעב  מסתיים בשובה של קטניס לביתה, לאחר משחקי הרעב בהם יצאה מנצחת, אלא שבניגוד לחוקי המשחק, לא צייתה עד הסוף להוראות (שהשתנו, כזכור, במהלך המשחק, כדי להגביר את עניין הצופים), ויחד איתה הוכרז כמנצח גם המשתתף השני מן המחוז – פיטה, שבין שניהם נרקם רומן – האם לצרכי התכנית בלבד? או שמא רומן אמיתי?

ואלה כללי המשחק: "כללי משחקי הרעב פשוטים. כעונש על ההתקוממות, כל אחד משנים-עשר המחוזות מחויב לשלוח בת אחת ובן אחד, המכונים 'מיועדים', להשתתף במשחקים של אותה שנה. עשרים וארבעה המיועדים נכלאים בזירה פתוחה ורחבת ידיים שעשויה להימצא בכל שטח שהוא, ממדבר לוהט ועד ארץ שממה קפואה. במהלך כמה שבועות המתחרים נלחמים זה בזה למוות. המנצח הוא המיועד או המיועדת ששורדים אחרונים."

קטניס הפרה את כללי המשחק; יותר מזה, באקט של התמרדות, בשידור מול פני האומה, "כופפה" את היד לשליטים, והם לא אוהבים שמכופפים להם את היד.

וכך – במקום לחזור לחיים "רגילים" (אך משופרים, כולל אספקת מזון קבועה, מגורים בשכונה מיוחדת) ככל שחיי בני נוער שנאלצו להרוג ולשרוד ב"ריאליטי" מן הסוג המרושע ביותר, חיים המלווים בסיוטי לילה ובריחוק מכל מה שהיה חייהם הקודמים, נתקלת קטניס בשרירות השלטון  ורשעותו גם ביומיום.

במסגרת חובותיה הטקסיות לאחר הזכיה, נוסעת קטניס ברחבי פאנם, כדי להיות מוצגת בפני כל מחוז ומחוז – אלה שנציגיהם מתו והומתו בדרכים שונות ומשונות במשחק. כך היא נפגשת במשפחותיהם של נערים ונערות אחרים, שהיתה עדה למותם, אך יותר מכך – בתנאי החיים הלא קלים ברוב המחוזות.

עוד לפני נסיעתה מתברר לקטניס כי גם הפינות החבויות לכאורה שהיו לה במקום מגוריה, אינן חבויות באמת, אלא כל מעשיה גלויים בפני השלטונות, ממש כמו ב"אח הגדול" , גם כאן "האח הגדול עינו פקוחה".

חוקי המשחק משונים שוב, כדי לדכא את רוח המרד שהעירה, והיא נקראת לשוב, יחד עם פיטה, לסבב חדש של משחקי הרעב. מעולם לא הוכרחו מנצחים לחזור ולהשתתף בסיוט הלזה. בתואנה של "הגמול" – "עם ניסוח חוקי המשחק, נקבע שכל עשרים וחמש שנה יצוין יום השנה בגמול רבעוני. זאת תהיה גרסה מיוחדת של המשחקים, שתזכיר לנו את האנשים שנהרגו במרד המחוזות." כך, ביום השנה העשרים וחמישה, במקום הגרלה, נאלצו המחוזות לבחור בעצמם מי יישלח, ביום השנה החמישים נשלח מספר כפול של מתמודדים, וביום השנה השבעים וחמישה – הוגרלו המשתתפים מתוך הזוכים בכל מחוז, אלה שנשארו בחיים כמובן.

מחציתו הראשונה של הספר מוקדשת לחיים הכמעט רגילים שחזרה אליהם קטניס; מחציתו השניה מוקדשת למשחקי הרעב של השנה הזו, בה משתתפים נערים ונערות כמוה, אולם גם אנשים מבוגרים, חלקם חולים, חלקם מכורים לאלכוהול או לסמים (ואין פלא, אחרי זוועות המשחקים בהם השתתפו), ומשחקי הרעב הפעם אכזריים יותר, מרושעים יותר, קטלניים יותר.

ובין לבין מנסים הנערים והנערות להיות סתם נערים ונערות: אהבה ראשונה, נשיקה ראשונה, סתם לצחוק משטויות, לצחוק בלי הפסקה עוד ועוד.

אבל צריך להמשיך ולהרוג, ולשרוד….

כמו הספר הראשון, גם זה נקרא בנשימה עצורה, מצליח לעורר שאלות ותהיות.

מומלץ מאד.

משחקי הרעב-התלקחות – סוזן קולינס. תרגום (משובח): יעל אכמון. הוצאת כנרת. (350 עמודים)

(פורסם ב– 27 מרץ, 2011 בפורם הספרים של YNET)

(Catching Fire – Suzanne Collins)

וכמובן – תיכף הסרט

אלה יווניה קוראת ספרים