ארכיון הקטגוריה: ומשהו משלי

כמה דברים שאינם נוגעים ישירות לספר זה או אחר; דברים שעלו בי בזמן ניהול הפורום – פורום ספרים – ב- YNET
דברים שהעליתי על הכתב, בזמן אמת
ועתה יוצאים לאוויר העולם

13 סיבות – הרהורים לאחר צפייה בסדרת הטלוויזיה

קודם כל ולפני הכל – אם טרם קראתן/ם את הספר הזה, או טרם ראיתם את סדרת הטלוויזיה שנעשתה על-פיו, ואתן לא אוהבות / אתם לא אוהבים ספויילרים, אל תמשיכו לקרוא!

לפני כשלוש וחצי שנים קראתי את הספר המצוין הזה – 13 סיבות שכתב ג'יי אשר – והמלצתי עליו מאד, בעיקר לבנות ובני הנעורים, שהחיים נראים הרי גורל בגילם, ובכלל, אם קורא/ת אחד/ת יפקחו עיניים, יתבוננו סביב ואולי יימנעו ממעשים, או יעשו מעשים טובים אחרים, הרי שהספר הזה עשה את שלו.

ואז באה סדרת הטלוויזיה, ועל פי הפיד שלי בפייסבוק, ומדורי התרבות בעיתונות, היא עושה לא מעט באזז. מובן שצפיתי בסדרה וכמה מחשבות עלו בי בעקבות הצפייה הזו.

 

להמשיך לקרוא

Share

על מאמרו של יהודה ויזן המבקר את ספר שיריו החדש של רוני סומק

על מאמרו של יהודה ויזן "רוני סומק, יאיר לפיד של השירה העברית", "הארץ" ספרים – 14 באפריל, 2017

ביקורת על ביקורת

התחלתי לקרוא את ביקורתו של יהודה ויזן, והתמלאתי פליאה – למה? מה עשה לו סומק שככה השתלח בספר שיריו האחרון, ובשיריו בכלל, ובו עצמו?

קודם כל בא ויזן חשבון עם שינוי השם מ"סומך" ל"סומק" ומיד מסיק כי סומק ביקש, כך נראה (לו, לויזן), להתרחק ממזרחיותו; מאין הוא יודע זאת. והרי עמיחי (שבאילנותיו הוא נתלה בהמשך), היה פעם לודוויג פפויפר, ושינה שמו, כך ציין פעם באיזה מקום, מסיבות ציוניות. אפילו אני, כותבת שורות אלה, שיניתי שם משפחתי פעם מ"גרינר" ל"גנור", סתם כי לא אהבתי את הצליל. על-פי ויקיפדיה, למשל, נפלה טעות של הבחור הזעצער, בעת פרסומו של שירו הראשון של סומק, ומאז דבק בו השם, והוא דבק בו בחזרה. אבל היי, למה לבלבל את ויזן עם עובדות. יותר טוב, אם כבר משמיצים, להוסיף עוד טיפת רוע: מתכחש למזרחיותו.

אבל איך אפשר בכלל לחשוב אפילו, שסומק מתרחק או מתכחש למוצאו, והרי כל כך הרבה שירים שלו נובעים משם, מן המוצא המזרחי, ומצביעים לשם…

להמשיך לקרוא

Share

הסופר ואשתו

סופר אחד שכותב לא הרבה יש לו אשה שאוהבת אותו (כמדומני) ומאמינה שהיא חולקת את חייה עם גדול סופרי הדור.

 הוא לא באמת גדול סופרי הדור – הוא סופר טוב יחסית, בעיקר על יד כל ערימות המלל היוצאות תדיר מבתי ההוצאה לאור. הוא אפילו די נחשב בקרב שאר הסופרים – לא בשורה הראשונה, לא נחשב ל"אורים ותומים" של איזו תנועה פוליטית אל-מפלגתית, אבל כן מוזמן לכנסים לאומיים ובינלאומיים, מתראיין לעתים בנושאי ספריו, ממעט לעסוק בפוליטיקה של עולם הספרות, אדם הגון למדי.

 אבל האשה היא כבר סיפור אחר. העובדה שהסופר לא נמצא בשורה הראשונה "הנחשבת" מדירה שינה מעיניה, והיא שוקלת וטרה, טורחת ומחפשת עוד ועוד דרכים שיאדירו את שמו של הסופר, שכל העולם ידע כמה הוא גדול.

 הסופר לא יודע על פועלה המבורך הזה של אשתו להאדרת שמו; יש לה מין חיים סודיים כאלה, שאשה רגילה היתה מתחזקת בהם מאהב צעיר ורב-און, אבל אשת הסופר עוסקת בהאדרת שמו של הסופר.

להמשיך לקרוא

Share