חודש: אוגוסט 2010

סיפור קטן ומלוכלך – רוני גלבפיש

מבחוץ הכל נראה מושלם, או כמעט; מבחוץ. איתן, ראש צוות בחברת מחשבים, נשוי לנעמי (במלרע), אהובת נעוריו, ציירת, אב לעלמא (ב-א', כדי שלא יחשבו שזה על שם המסטיק) הפעוטה; איש יפה. תמיד היה יפה. חיים בורגניים שקטים בפאתי הפארק הלאומי,  עם הרגלים קבועים, קפה בכוס שלו ושלה, עיתונים ושקט ביום ששי, גן לעלמא, ריצות ערב […]

ארוחת הערב – הרמן קוך

מה הייתם עושים לו גיליתם כי ילדכם עשה דבר נורא ואיום, כזה שכשאתם קוראים עליו בעיתון אתם בדרך כלל מצקצקים בלשונכם, מנידים בראשכם ואומרים כי צריך לשים אנשים שכאלה מאחורי סורג ובריח עד קץ ימיהם; מאסר עולם ללא זכות חנינה.  אבל זה הילד שלכם! זה שישבתם לידו כשקדח מחום, זה שליוויתם לכתה א', יד ביד. […]

האשה ה- 19 – דיוויד אברשוף

על מה אתם חושבים כשאתם חושבים על מורמונים? כשאני שומעת את המושג מורמונים – עולים בראשי שני דברים – המקהלה הנפלאה של המורמונים (וגם משפחת אוסמונד) והפוליגמיה. כמעט כל אדם שישאל על כך ישיב – ריבוי נשים; כי כן, הסרטים שראינו והספרים שקראנו, שהזכירו מורמונים, או היו על מורמונים, הזכירו כמעט רק עובדה זו, פוליגמיה. […]

החקיין – דייוויד בלבין

"'מוזר', אמר לי טוני… 'שומעים על זיוף ציורים כל הזמן, אבל אף פעם לא על זיוף ספרותי. אני שואל את עצמי למה. כי הביקוש נמוך כל כך? לא ממש. כי קשה לעשות את זה משכנע? ודאי שלא. קל מאד להערים על מומחים. רק תחשוב על היומנים של היטלר ועל כל הסנובים שנפלו בפח. אני חושב […]

גוף שני יחיד – סייד קשוע

לכאורה סיפורם של הערבים הישראלים והשתלבותם (או אי השתלבותם) בחברה היהודית; רק לכאורה. עורך הדין, שאין לו שם, הוא ערבי ישראלי מצליח מאד, המתגורר עם אשתו ושני ילדיו בירושלים, בעל משרד מצליח מאד שהעשיר אותו למדי; חברי המשפחה כולם ערבים משכילים בעלי מקצועות חפשיים, כולם מתגוררים בסמוך, כולם עשירים למדי, כולם יצאו מן הכפרים ועברו […]

המורה לפסנתר – ג'ניס י"ק לי

קלייר פנדלטון הגיעה להונג-קונג בשנת 1952 יחד עם בעלה הטרי, מרטין – שהנישואין לו היו בעצם חבל הצלה מבית הוריה הקרתני שבאנגליה; מרטין קבל משרה בניהול מחלקת המים ומשהציע לקלייר להנשא לו ולבוא עמו, נאותה.  מעט לאחר הגיעה להונג קונג מתחילה קלייר ללמד נגינה בפסנתר את בתם של ויקטור ומלודי צ'ן, מעשירי האי וממכובדיה. וזאת […]

תש"ח – יורם קניוק

כשקראתי את "על החיים ועל המוות" של קניוק, חשבתי שבכך יסיים, ולא יכתוב יותר. משום שהיתה שם מין סגירת מעגל, שאחריה מה עוד יש לומר?  אז זהו – שיש. ב-תש"ח , שאינו בדיוק ספר, או נובלה, אלא יותר ממואר, חוזר קניוק אל מלחמת העצמאות – והתפקיד שמילא בה.  מתוך זכרונותיו, או אלה שהוא חושב שהם […]

אלה יווניה קוראת ספרים