חודש: פברואר 2011

נסיעה – יאיר אסולין

"זה דבר מעניין איך הנפש עורכת עבורנו את הזיכרון, אני חושב לעצמי, איך היא מסננת את הדברים שמבחינתה אין בהם שום צורך. איך לפעמים אדם זוכר רגע אחד אבל לא זוכר את זה שקדם לו או את זה שבא מיד אחריו." (עמ' 86)  דבר מעניין קרה לי בספר הזה; פתאום "נזרקתי" אחורה, ליום הראשון שלי […]

בית מטבחיים 5 – קורט וונגוט

ככה זה; מלחמות הן דבר רע. ככה זה. מלחמות הן דבר מתועב. ככה זה. אנשים מתים. ככה זה. אנשים מתים בדרכים משונות. ככה זה. אנשים חפים מפשע מתים בדרכים משונות. ככה זה. מלחמות הן דבר מתועב. ככה זה.  קורט וונגוט חיל אמריקני צעיר במלחמת העולם השנייה,  נפל בשבי הגרמנים והיה בדרזדן בעת הפצצתה על ידי […]

היברו פבלישינג קומפני – מתן חרמוני

כשסבא וסבתא שלי רצו לדבר בשפה שהילדים לא יבינו, הם דברו ביידיש. כשבכורתם, שלימים תהיה אמא שלי, התחילה להבין יידיש, הם עברו לפולנית. ככה אמא שלי לא למדה יידיש אף פעם, ומשום כך גם אני לא. טוב, כמה מושגים בכל זאת נטבעו בנו כמו וואס ברענט, שזה – מה בוער, או ווי גייס טו, שזה […]

ילדי הכאוס – איתי אשר

קחו נערים צעירים, בני שמונה עשרה, שעורקיהם מפוצצים בהורמונים, וגייסו אותם לצבא. לא סתם מגייסים לצבא נערים בני שמונה עשרה, שעורקיהם מפוצצים בהורמונים. כי כשההורמונים שוצפים בהם, ואינם יודעים לאן להוליך את הרגשות וההתרגשויות, כשהגוף עוד לא לגמרי הסתגל לגודלו החדש והמוזר, זה בדיוק הזמן לקחת אותם ולשטוף את מוחם בתאוות המלחמה, בתאוות הסדר, באלימות […]

אני, קלאודיוס – רוברט גרייבס

הרודן מת, נרצח; האם עתה תורה של הרפובליקה?  נדמה כאילו חדשות הימים האלה נכנסו לתוך הספר הזה, או יצאו ממנו – הרודן מודח על ידי אלה שמאסו בשלטונו המושחת, ועתה יש ציפיות לדמוקרטיזציה או דמוקרטיה… אבל מנגד נשמעים קולות הטוענים כי היציבות תושג רק עם המשכיות, אחרת אנו צפויים לכאוס.  קליגולה הוא הקיסר שנרצח ובמקומו […]

היינו העתיד – יעל נאמן

בעמ' 202, קצת לפני הסוף, נשברתי; אלמלא ישבתי בפארק, מקום פומבי לכל הדעות, כנראה הייתי נשטפת בדמעות וביפחות, עד שהייתי נרגעת. אבל בפארק, אתם יודעים, אנשים מסתכלים… בעמ' 202 מתארת יעל נאמן את השבר מן היחד אל היחיד, שבר שאפשר להשוותו, מבחינתה, רק לרעידת אדמה אמיתית ומוחשית שהתרחשה בסמוך לו. ולא היה לידי אף אחד, […]

שביל פירורי הלחם – קים סוניי

שביל פירורי הלחם הוא השביל שסימן הנזל לו ולגרטל, כדי שיוכלו לחזור הביתה אחרי שאביהם הובילם ליער, במצוות האם החורגת. אלא שהציפורים אכלו את פירורי הלחם,  ואי אפשר היה למצוא את הדרך הביתה, רק ללכת לאיבוד.  לקים סוניי לא היה גם שביל של פירורי לחם; אמה השאירה אותה בשוק ואמרה שתחזור לקחת אותה. ולא חזרה. […]

אלה יווניה קוראת ספרים