הרבה עצב ובדידות יש בספר הזה, הכה מינימליסטי, כה מהודק, כה מדויק. מושבה על הגבול של לפני המלחמה ב- 1967, קהילה שכולם בה מכירים את כולם, וכולם יודעים על כולם הכל, או כמעט הכל. או כך נדמה לפחות.קהילה שכזו שכולם מכירים בה את כולם, ולכולם יש מה להגיד על כולם, וכולם אמורים, לפחות לכאורה, להיות, […]
"מבֵּין שתי הכניסות לבית הקפה, היא נכנסה תמיד בצרה יותר, זו שקראו לה דלת החושך. היא היתה מתיישבת ליד אותו שולחן, בירכתי החדר הקטן. בהתחלה לא דיברה עם אף אחד, אחר כך התחילה להכיר את הקבועים של לֶה קוֹנדֶה, שרובם היו בגילנו, נאמר בין תשע-עשרה לעשרים וחמש. לפעמים היתה מצטרפת לשולחנות שלהם, אבל לרוב נשארה […]
דוח נטישה איני זוכרת מי המליצה / המליצו על הספר הזה; כל כך המליצו שלא התאפקתי ולקחתי אותו לקריאה. ומה רבה היתה אכזבתי מן הספר הזה. לא שהוא כתוב רע. אלא שהוא ספר, עוד ספר, על משפחה מתפרקת והשברים המתאחים מחדש עם חלקים חדשים. אבל סיפור ממש אין כאן, ובסופו של יום, קצת אחרי אמצעו […]
לפעמים צריך לקחת פסק זמן מהחיים ולשקוע בנוסטלגיה ברוכה, ככה, בשביל הנשמה. משהו שלא צריך לחשוב איתו או בשבילו, משהו שילטף ויחמול, לא יבקש דבר, רק יהיה. זו יכולה להיות צלחת מרק עוף חם בחורף, כשחולים, או שניצל עם פירה, אם מדובר על אוכל. זה יכול להיות ביצוע מרטיט של הקונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי, כזה […]
ירושלים. סוף שנות החמישים של המאה העשרים. עיר עניה, קטנה, שיש לחפש את יופיה מבעד להזנחה: ".. כל העיר הזאת המתכווצת תמיד אל תוך עצמה כממתינה למהלומה בכל רגע, ירושלים עם קמרונות האבן הקודרים שלה ועם הקבצנים העיוורים והישישות האדוקות הצמוקות היושבות שעות על שעות בלי ניע ומצטפדות בשמש על שרפרפים קטנים בפתחי מרתפים אפלים. […]