לפני הכל: ".. הטמעת התווים וחילוץ המנגינות מילאו את מוחה הפגוע. לקצב המוזיקה יכלה יום-יום לנשום זמן-מה לרווחה. בדרכים עקלקלות אִפשר לה באך גישה אל זכרונה: כל וריאציה העלתה זיכרונות מן הילדה, והיא רשמה אותם במחברתה. בחשדנות, כי זיכרונות הם שקרים. באיפוק, כי לא היה לה כל עניין בסנטימנטליות" (עמ' 204) "…בעודה מקרטעת על הפסנתר, […]
"בעמק יפה, בין כרמים ושדות / עומד מגדל בן חמש קומות.." כך פתחה לאה גולדברג את סיפורה "דירה להשכיר" וכאן – לא עמק, לא בין כרמים ושדות, אף לא חמש קומות, רק שלוש, רק עיר שינה פרברית שהמרחק בינה לבין תל-אביב עלותו מאה ועשרה שקלים, או כך היה בשלהי שנת 2011. עיר שינה פרברית שבשוליה […]
יש משהו משעשע עד מוזר, אולי אפילו מפחיד (אם ממש רוצים) בהקשרים שהחיים עושים עם הספרים שאנחנו קוראים, בעיקר אם ההקשר מתעורר ממש בזמן הקריאה או בסמוך לה. כך, עת קראתי את הספר הזה הוא עליך שודרה בטלוויזיה כתבת תחקיר של המקור על אורלי אינס וניצב אחר ניצב, ושאר אנשי משטרה בכירים, נקראים לחקירות שעניינן […]
יש ספרים שהקריאה בהם "זורקת" את הקורא/ת כמה עשרות שנים אחורה, לעתים אף לזמן שבו טרם נולד/ה; ספר כזה הוא פיוטר הלטבי – הראשון בסדרת הספרים העוסקים בעבודתו הברוכה של הפקד מֶגרה במשטרת פריז. ולא רק משום מועד התרחשותם של האירועים המתוארים בספר, אף לא רק משום שנת הכתיבה המאד מוקדמת (1931 היא השנה בה […]
לא יכול להיות! לא יכול להיות שאשה צעירה תתעורר בבוקר לצידו של גבר, תזכור איכשהו שבלילה הקודם שתתה לכבוד צאת ספרו, ואחר כך הרגישה לא טוב, ולא כל כך זכרה מה היה, רק שליווה אותה לביתה, ועלה, והפשיט אותה.. ואחרי זה היא לא זוכרת, עד הבוקר כשהתעוררה, לצידו, וגררה עצמה לאמבטיה והקיאה, והיא מאשימה את […]
".. עד כמה שאני יודע, אתה הסופר היחיד שלא נותן שום תקווה למין האנושי. .." (עמ' 286) בשביס-זינגר. מכירים. כולם מכירים. אם לא קראנו לפחות ספר אחד שלו, אזי ראינו איזה סרט שנעשה על-פי ספר אחר. וכמובן ששמענו שמעו ביותר מהזדמנות אחת. אולי אפילו למדנו משהו משלו בבית הספר. ולכן – משמח עד מאד שיוצא […]