ארכיון חודשי: ספטמבר 2019

Greek Goddess (איריס גנור)

30 בספטמבר 2019

קונל ומריאן גיבורי הספר הזה הם שני אנשים צעירים (צעירים מאד; לראשונה אנו פוגשים בהם בשנתם האחרונה בבית הספר התיכון); שני אנשים צעירים שאינם חריגים בתוך הסך הכל שסביבם, אלא שבעיני עצמם הם נראים, הוא לעצמו והיא לעצמה, כמי שאינם נורמלים.

"אני לא יודעת מה הבעיה איתי, אומרת מריאן. אני לא יודעת למה אני לא יכולה להיות כמו אנשים נורמלים." (עמ' 159)

לקורא/ת יש פרספקטיבה רחבה יותר, ובדרך כלל נסיון חיים רב יותר, ושני צעירים שכאלה, יראו לנו נורמלים לחלוטין, כל אחד עם הייחוד שלו, אבל לא לעצמם.

קונל הוא הכוכב של קבוצת הכדורגל, נאה וחסון, חכם למדי, ועל כן, הביישנות שלו, המופנמות שלו, המוצא ה"מפוקפק" (בעיני הבורגנות השבעה, קונל הוא בן לאם חד-הורית ואב לא ידוע), אינם עומדים לו לרועץ בתקופת בית הספר. מריאן, שאביה מת ואמה ואחיה לא מכבדים אותה, כך נראה, ובבית הספר היא נחשבת עוף מוזר משום שהיא חכמה יותר מכולם, ובאמת מתעניינת בכל מיני נושאים המעניינים בדרך כלל אנשים מבוגרים, מקובלת קצת פחות ממנו.

היא בזה במידה מסוימת לבית הספר, ורואה בו מוסד קצת מיותר.

"נראה שבני כיתתה של מריאן אוהבים את בית הספר וחושבים שאין בו שום דבר חריג. זה טבעי בעיניהם ללבוש את אותם בגדים כל יום, לציית לכל מיני חוקים שרירותיים, להתנהל תחת מבטים בוחנים ומשגיחים, זה נראה להם נורמלי. הם לא חושבים שבית הספר הוא סביבה דכאנית. …" (עמ' 17)

להמשיך לקרוא

Share

המטופלת השקטה – אלכס מיכאלידס

ספר מתח טוב, לטעמי, ניכר בשתי תכונות עיקריות: האחת – היותו מהפך דפים, כזה שאי אפשר להניחו מן היד אפילו לרגע; והשניה – שיפתיע אותי בפתרון שלו.

ובכן – "המטופלת השקטה" עונה, בחלקו המאוחר יותר על התוכנה הראשונה (עד כשליש מן הספר תהיתי אם עלי להמשיך, אלא שחזקה עלי המלצתו של מי שהפקיד בידי את הספר, ולכן לא ויתרתי), ובאופן מוחלט על התכונה השניה; אין שום דרך שיכולתי לנחש מה יהיה הפתרון המתיר את כל התהיות בסופו של הספר (למרות הרמזים הפזורים לכל אורכו, רמזים שרק בדיעבד אני יודעת לקרוא).

ובכן – תיאו פייבר, פסיכולוג, המספר בגוף ראשון, למעט קטעים מסויימים, ביקש והתקבל לעבוד במוסד לחוסות פגועות נפש, ויתר על קריירה מזהירה אפשרית במקום אחר, משום שחולה אחת – אלישיה ברנסון – סיפורה ריתק אותו.

אלישיה ברנסון היתה פעם ציירת מפורסמת ומוצלחת, היתה נשואה לצלם אופנה מצליח, ואהבה גדולה היתה ביניהם, ולכן כשרצחה את בעלה ביריות רובה, כפות לכסא במטבח, לאף אדם לא היה מובן על מה ולמה. אלישיה ניסתה לפגוע בעצמה, ולא לגמרי הצליחה, ושקעה בשתיקה מוחלטת.

הרוצחת השותקת נשפטה ונכלאה במוסד לפגועות נפש, שם המשיכה לשתוק ולא לתקשר עם אף אדם, מטפלים, רופאים, אחיות, מרפאות בעיסוק כזה או אחר. לא דברה עם איש במלים או שמחוות כלל.

עד שבא תיאו.

להמשיך לקרוא

Share

מארועי השבוע בתרבות וספרות 29.9-5.10.2019

2-7.10.19 – חג המוזיקה הישראלית
מוזיקה שנכתבה כאן ומנוגנת ומושרת כאן
בכל רחבי הארץ
הכניסה ללא תשלום בהזמנת כרטיסים מראש

2.10.19 – 19:30 – ונתנה תוקף: ממגנצא ועד לאונרד כהן
בית אריאלה – שד' שאול המלך 25, תל אביב
הכניסה ללא תשלום, בהרשמה מראש

3.10.19 – 20:30 – מעשה שאין לו סוף: קומדיה מסיפורי עגנון
תאטרון האינקובטור ותלת פאזי
בית מזיא לתאטרון – מסילת ישרים 18, ירושלים

להמשיך לקרוא

Share

עשרה ספרי מקור שאהבתי במיוחד בתשע"ט

ושוב חלפה שנה עברית, ושוב, כמנהגי, בחרתי את עשרת ספרי המקור שהכי אהבתי השנה. הבחירה היתה קשה, משום שהיו יותר מעשרה ספרים שרציתי לכלול ברשימה – אבל המכסה נקבעה, ואני לא מתווכחת עם עצמי.

השנה גיליתי לא מעט סופרות חדשות (וגם סופרים, אבל סופרות יותר) וגם אם לא כולן נכללו ברשימה, אין בכך כדי להעיד על טיב הספרים, רק על קוצר היריעה.

ואלה הם – עשרת ספרי המקור "הכי" לשנת תשע"ט (המיקום ברשימה נקבע על פי סדר הקריאה בלבד, ואין לו שום משמעות מעבר לכך):

 

הראיון האחרון – אשכול נבו

משום שנדמה שהוא האישי ביותר שכתב נבו עד כה; "נדמה" משום שכלל אין זה ברור מה אמת (אם בכלל) ומה בדיה.

 

ארץ, עיר, ילדה –אביגיל קנטורוביץ'

על מקומה של אשה אחת (שיש עוד הרבה כמותה) בין ילדה שטרם נולד, אך כבר מכתיב את מעשיה וכופה עליה בעצם קיומו הפוגה בחיים, לבין אביה – הנוכח-נעדר תמיד בחייה.

להמשיך לקרוא

Share

החלון והמדרגות – עמרי חורש

"כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש, לור. מפחיד אותי לחשוב איך העולם הזה עוד נשאר עומד. בימים האחרונים גיליתי שכולנו משק כנפיים קטן של פרפר. שכל נשימה שלנו, כל בחירה דפוקה שלנו, תהדהד אצל הנכדים שלנו, שזרעי הפורענות טמונים במקומות שאנחנו אפילו לא מודעים להם. …" (עמ' 132)

דניאל אוסטר, גיבור הספר המספר את כולו בגוף ראשון, הצליח להרגיז אותי כמעט מתחילת הסיפור; לא הצלחתי, בשום צורה ודרך, להבין את מניעיו. כשספר נכתב בגוף ראשון, נוטה הקורא/ת לסוג מסוים של הזדהות עם המספר/ת; ב"החלון והמדרגות" לא הצלחתי להזדהות אפילו קצת.

להיפך, לא חדלתי להתרגז ולקוות שדניאל אוסטר דנן "יקח את עצמו בידיים" ויחזור למסלול חייו "הנורמטיבי". אחרי הכל, כולנו עברנו אותו תהליך סוציאליזציה, ובעיני כולנו יש מה שהוא "נורמטיבי" ומה שהוא לא.

דניאל אוסטר הצעיר, רק בן 29, בנו של פול אוסטר המנוח (לא, לא הסופר, אם כי הספר הזה, כך הבנתי, נכתב באיזושהי זיקה או מחווה לפול אוסטר הסופר, ועל-כן חובבי אוסטר, שאני פחות נמנית עליהם, ימצאו שם אולי מפתחות ורמזים שאני לא מצאתי), מחליט יום אחד לשנות את חייו.

מין משבר גיל ה- 30 המתקרב שכזה.

הוא מתפטר ממקום עבודתו הקבוע, ומתחיל לתכנן את שארית חייו, בהתחשב בסכום הכסף שיעמוד לרשותו למשך זמן מסוים, שיקבל עם סיום העבודה.

להמשיך לקרוא

Share

The Testaments – Margaret Atwood

הספר "סיפורה של שפחה" יצא לאור לראשונה בשנת 1985.

הספר נחשב אייקוני בזמנו, אבל איכשהו, עם השנים, נשאר חקוק בעיקר בלבם וזכרונם של אוהדי אטווד האדוקים.

ב-1990 נעשה סרט על פי הספר, שלא זכה להצלחה גדולה, או לשבחים מרובים, ועל כן נשכח מלב.
(ראיתי את הסרט, פעם, והוא בהחלט מומלץ.)

ואז, בשנת 2016, שלושים שנים לאחר צאת הספר, כשהעולם כולו עבר שינויים טכנולוגיים, פוליטיים ועוד ועוד, פרצה סדרת הטלוויזיה, המבוססת על הספר, תוך התאמות (גאוניות, יש לציין) לתקופתנו, והרחבת הסיפור המקורי, מעבר לעדותה של ג'ון, המוכרת לנו גם בשם שלפרד, השפחה המספרת את סיפורה על גבי קלטות שנמצאו בשלהי המאה ה-22, והיוו בסיס למחקר על תקופת גלעד.

הצלחת סדרת הטלוויזיה הולידה, מטבע הדברים, עונות המשך; לסיפור בעונות אלה לא היה בסיס בספרה של אטווד, ולמרות הצלחתן של שתי העונות הנוספות, ולמרות שלאטווד היתה איזו דריסת רגל באזור התסריט (ואפילו תפקיד אורח באחד הפרקים), משהו היה חסר לאורך כל הדרך. כל זה במאמר מוסגר, משום שביקורת זו אינה עוסקת בסדרת הטלוויזיה, אלא בספר החדש שזה עתה יצא לאור – "העדויות" – The Testaments.

בבואה לכתוב את "העדויות" עמדו בפני אטווד מספר מכשולים; האחד – למרות שקוראיה הפצירו בה לאורך השנים, כך על פי עדותה, לספר עוד מקורותיה של ג'ון, הלא היא שלפרד, הרי שאותם קוראים וקוראות, או רובם לכל הפחות כבר הספיקו להתעדכן בקורותיה של שלפרד, ג'ון, דרך התפתחות העלילה בסדרת הטלוויזיה, ואין שום סיבה, וודאי לא לסופרת מצוינת כאטווד, לחזור ולספר במילותיה היא אותו הסיפור בדיוק.

בנוסף, אטווד בחרה, כך היא אומרת, לסיים את "סיפורה של שפחה" בסוף פתוח והותירה לכל קורא וקוראת לבחור את הסיום המתאים בעיניהם לסיפור.

להמשיך לקרוא

Share

מארועי השבוע בתרבות וספרות 22-28.9.2019

22.9.19 – 19:00 – ירושלים מקום התאווה / מיכל גוברין
השקה
תולעת ספרים – מזא"ה 7, תל אביב

22.9.19 – 19:00 – החלון והמדרגות / עמרי חורש
השקה חגיגית
מרכז הצעירים – מזא"ה 9, תל אביב

22.9.19 – 19:30 – מאיר שלו: סיפור אהבה עם השפה העברית
קנטה – גן העיר, אבן גבירול 71, תל אביב

23.9.19 – 19:00 – אִי M / חביבה פדיה
השקה
תולעת ספרים – מזא"ה 7, תל אביב

23.9.19 – 19:00 – בזמן: מסעות בלוח השנה היהודי / דליה מרקס
שיחה עם דליה דורנר
תמול שלשום – סלומון 5, ירושלים

להמשיך לקרוא

Share

מארועי השבוע בתרבות וספרות 14-21.9.19

15.9.19 – 19:30 – ויסלבה שימבורסקה: סוף והתחלה
עם: פרופ' נסים קלדרון
הנסיך הקטן – נחלת בנימין 18, תל אביב

18.9.19 – 20:00 – לאה: עיבוד לבמה של הספר "והוא האור"
אנמסבל פספורט
מוזיאון תל אביב לאמנות
שד' שאול המלך 27, תל אביב

19.9.19 – 19:30 – הולכים לעיבוד – מפגש עם הסופרת נעה ידלין
מרכז קהילתי – בית פרנקפורט
קיציס 23, הדר יוסף, תל אביב

20.9.19 – 14:00 – הנסיכה והעדשה המגדרית: יצוגי מגדר ואהבה בסרטי הקולנוע של דיסני
עם: גיל מרקוביץ
טוקהאוס – נמל תל אביב

20.9.19 – 14:00 – בנקסי: האיש שהפיל בפח את עולם האמנות
עם: יונתן גת
וודו בר – שד' בן ציון 1, תל אביב

21.9.19 – 20:30 – רישומים
מוזיקה קאמרית ישראלית מאת איל אדלר, שי כהן, עודד אסף, מרק קופיטמן, יחזקאל בראון.|
ברכה קול, מצו סופרן. עמית דולברג, פסנתר. יוני גוטליבוביץ', צ'לו
גלריה מיזנה בלומנטל – מוזיאון תל אביב לאמנות
שד' שאול המלך 27, תל אביב

21.9.19 – 21:00 – מיקיס תאודורקיס: זורבה היווני
מקהלת הקיבוץ הארצי
מנצח – יובל בן עוזר
אלט – אפרודיטי טסיטסו-קמפלי
נגן בוזוקי – ישראל יפרח
מספר – ירון אנוש
הסינפונייטה הישראלית באר שבע
המשכן לאמנויות הבמה – שדרות רגר 41, באר שבע

21.9.19 – לאונרד כהן: החיים והשירים
עם: קובי מידן ואיתי פרל
טוקהאוס – נמל תל אביב

בילוי נעים

Share

יריית פרידה – לינווד ברקלי

יש לו את זה, ללינווד ברקלי, יש לו היכולת לכתוב סיפור מתח מרתק מהחל עד כלה, גם כשנדמה לך שהפתרון כבר ידוע וברור, גם אם סיפר לך מה הפתרון באמצע הספר, גם אם יש לא מעט מופרכויות עלילתיות, שההסתברות להן שואפת לאפס, גם אז, 464 עמודים ייקראו בלי נשימה ובלי הפסקה מהחל עד כלה (חוץ מהחיים עצמם, שיש להם נטייה להפריע באמצע ספרים).

כמו לא מעט סופרי מתח בני זמננו כותב ברקלי בסוג של המשכים; זירת העלילה היא אותה עיר מדומיינת (פרומיס פולס, במקרה הזה), הגיבורים הראשיים, אלה שיפענחו את התעלומה, הם אותם גיבורים, ואם קראת ספרים קודמים בסדרה, תוכל(י) אפילו לזכור את תולדותיהם, אבל הסיפור עומד בפני עצמו, וניתן  לקרוא גם שלא לפי הסדר, אם כי האיזכורים לארועים קודמים, מספרים קודמים, משמשים "פילרים" ומרחיבים מעט את יריעת הספר.

בריאן גאפני, בחור צעיר ותמים, גבולי, כך נראה לי, העובד בשטיפת מכוניות, נעלם למשך יומיים וכשנמצא, ממש באותו המקום בו נראה לאחרונה, נמצא מטושטש ומבולבל ועל גבו כתובת קעקע עם כיתוב משונה, שאף אחד לא יכול לשייך לכלום.

בארי דאקוורת, קצין המשטרה (שהופיע כבר בספרים קודמים של ברקלי) ממונה מטעם המשטרה לחקור את התעלומה.

להמשיך לקרוא

Share

הפרדס – לארי טרמבלה

"… אי אפשר להסביר הכול. גם את המלחמה אי אפשר להסביר כשהיא הורגת ילדים,.." (*)

אב, אם, שני בנים בני תשע, תאומים, אמד (אחמד?) ועזיז. על פי שמותיהם חיים באיזו מדינה ערבית, אבל שמה ומיקומה אינם מצויינים. הורי האב נהרגו בהפצצה; טיל שנורה "מעבר להר"  ופגע בביתם והרגם. הבית נטוע בפרדס שנטע הסב, מקום שאיש ללא חשב שיוכל לצמוח בו דבר מה, והסב הצליח, ונטע פרדס והקים לו בית.

מעבר להר נמצא האויב, עלום שם אף הוא, פניו נסתרות.

אחותה של האם נישאה לאיש והיגרה לאמריקה. נישאה לאיש מן "האויב", ועל כן אין האב מאפשר לאם לקחת את בניו אליה. עזיז חולה, הרופאים צופים את מותו הקרב.

המלחמה הגיעה אליהם; מלחמה בין שני שבטים יריבים? בין אחים? לא ידוע.

אבל הנקמה מתבקשת, וילדים הריהם חיילים בפוטנציה, ואין שום סיבה שלא יתחילו כבר בגיל צעיר. ובכלל – קורבנות צעירים שנפלו בפעולות גבורה פותחים את השער לכל בני משפחותיהם לגן העדן, והמשפחות השכולות זוכות לכבוד וליקר משום שבניהן הקריבו את חייהם על מזבח המאבק הצודק והנכון, ועל הכבוד, ועל הנקמה ועל כל מיני עניינים חשובים שבני אדם נלחמים.

להמשיך לקרוא

Share