קורה בנדר אשה רגילה מן המעמד הבינוני הנמוך, נשואה ואם לפעוט בן שנה ומשהו, יורדת מן הפסים!

לא מיד, לא לגמרי, רק בהדרגה, לאט לאט, היא יורדת מן הפסים.

גראון, בעלה, לא מבין. בהתחלה לא מבין שיש בעיה, אחר כך לא מבין מה קרה, אבל הוא איש טוב וכנוע, ותמיד עושה מה שאומרים לו (קודם אמו, אחר כך היא), אז הוא מתחשב ומנסה להקל.

 אבל בתוך קורה כבר מתחיל משהו לסעור, משהו שאין לו שם. מחשבות שהיא לא מבינה, הבזקי זכרונות לא קרואים. גם כאבי הראש שלה מתגברים, ולפעמים יורדת עליה עננה.

ואז הם יוצאים לפיקניק וקורה דוקרת אדם אחד והורגת אותו. אפילו לעצמה היא לא יכולה להסביר למה.

בחקירה היא מודה ברצח ונאטמת. קצין המשטרה החוקר מנסה להגיע למניע – וכי למה זה תהרוג בחמת זעם שכזו אדם שאפילו שמו אינו אומר לה דבר, ולא פניו, או פני אשתו, או חבריו.

 החקירה מעוררת שדים שנרדמו כבר מזמן בראשה של קורה, ולאט לאט, בשני קולות – קול המספר/ת וקול הזכרונות העולים בראשה, נגול סיפור חייה, זכרונותיה הממאנים להגיח, כמו אצל כל ניצול טראומה כזו או אחרת.. חומות ההגנה מוסרות, כמו קליפות בצל – אחת אחרי השניה, ויחד עמה נסחף/ת הקורא/ת למקומות כואבים ומכאיבים.

 לאורך הקריאה בספר ובעיקר בסיפורה של קורה, עלה בראשי לא פעם זכרונות של הסרט "סרט לבן" , מעין משל לאיך נראים חיי היומיום הגרמנים (למרות המרחק בזמנים).

 בחקירותיה קורה נפתחת ונסגרת חליפות, מספרת את סיפורה (האמיתי? המזויף?) בפירוט רב, או מסתגרת בתוך עצמה, והקריאה בספר הופכת למרתקת ומעיקה גם יחד – עד סופו המפתיע.

 מבט סוציולוגי חד על הבורגנות הגרמנית, האמונה, ה"צדיקות" יחד עם סיפור מתח מרתק, רב תהפוכות.

מומלץ ביותר

(ותודה לזלדה שהמליצה פעם ואלמלא המלצתה לא הייתי מגיעה אל הספר הזה)

 אשת חטא – פטרה המספאהר. תרגום (משובח): אליזבת וייגל. הוצאת ינשוף (352 עמודים)

 (פורסם ב– 6 באוגוסט, 2011 בפורום הספרים של YNET)

(Die Sunderin – Petra Hammesfahr)