מחוז כפרי נידח (יחסית) באנגליה תמיד היווה כר נרחב לסיפורים (וכיום גם לסרטים ולסדרות טלויזיה); לכאורה – שקט, שלווה ופסטורליה, אבל מתחת לפני השטח רוחשים אהבות ושנאות, תשוקות, מאבקי כח, יצרים, קנאה, שמרנות ועוד ועוד. גיבורי הספרים הללו, בין אכרים, בין אנשי אצולה מקומית, אנשי צבא וכמורה והיחסים ביניהם מילאו ספרים רבים, ואין העין נלאית מלקרוא עוד ועוד; בין אם מספרי ג'יין אוסטין, הנרי פילדינג, ג'ורג' אליוט ועוד רבים אחרים, וכן – גם תומס הרדי, שספרו הוא הוא נשוא הסקירה הזו.

בת-שבע אוורדין היא אשה צעירה שירשה מדודה זכות חכירה באיזה משק כפרי בסביבות העיר קסטרברידג', ובהיותה אשה נמרצת ועצמאית למדי, מחליטה לנהל את המשק הזה בעצמה.

בת שבע מחוזרת על ידי כמה וכמה גברים – לכל אחד מהם סגולות משלו; יש המחזר אחריה בדרכו השקטה, יש המחזר אחריה בלהט רב ויש המחזר אחריה בדברי חלקלקות. ובת-שבע, רוח עצמאית שכמותה: "יש שנערות כמו בת-שבע משלימות עם מידה רבה של התנהגות לא מקובלת: כשהן רוצות שישבחו אותן, כלומר, לעתים קרובות; וכשהן רוצות שימשלו בהן, כלומר, לפעמים; וכשאין הן רוצות בגינונים מיותרים, כלומר, לעתים רחוקות." (עמ' 168)

There are occasions when girls like Bathsheba will put up with a great deal of unconventional behaviour. When they want to be praised, which is often, when they want to be mastered, which is sometimes; and when they want no nonsense, which is seldom.

הרחק מהמון מתהולל; אולי. יש כאן כה הרבה אהבות ואהבהבים, סערות יצרים, חמדנות, ושוב אהבה ותשוקה.

והרבה שנינות, כמובן, כיאה למספר בריטי; הומור דק מן הדק, ביקורת נוקבת העטופה במלים נעימות:

"אפשר שכבר ניתנה הדעת, שבשביל להיחלץ מן האהבה אין דרך כבושה וברורה כדרך להיכנס לתוכה. יש הרואים בנישאוין עצמם דרך קצרה לכך, אבל ידוע שדרך זו יש שלא עלתה יפה. הפירוד… אף-על-פי שהוא פועל את פעולתו על בני-אדם בעלי מזגים מסוימים, הרי בעיני אחרים דרכו שהוא מעלה למדרגת אידאל את הדמות המסולקת, וביחוד בעיני מי שחיבתם, ותהא מיושבת ושכיחה ככל שתהיה, מפכה במעמקים לאורך ימים." (עמ' 36 – 37)

It may have been observed that there is no regula path for getting out of love as there is for getting in. Some people look upon marriage as a short cut that way, but it has been known to fail. Separation,… though effectual with people of certain humours is apt to idealise the removed object with others — notably those whose affection, placid and regular as it may be flows deep and long.

"נשים אינן מתייגעות מלקונן על רפיפות אהבתו של גבר, אבל את התמדתו בה הן רואות בביטול כמדומה." (עמ' 162)

Women are never tired of bewailing man's fickleness in love, but they only seem to snub his constancy.

 בת שבע, גיבורת הסיפור, וכאמור – מושא חיזוריהם של שלושה, הנוקטים, כל אחד בדרך חיזור אחרת: האחד, מלווה אותה בדרכו השקטה, שומר צעדיה, שומר מרע; השני, מוכן לוותר על כל עקרונותיו למענה, עד כדי אובססיה; השלישי מסובבה במלים הכה יפות, אלה שתמיד נופלות על אוזן קשבת: "… נשים שכמוך מאה גברים חומדים אותן תמיד.. ואת רק לאחד מן הרבים האלה תוכלי להינשא. מאלה יבקשו עשים להטביע את מרירותה של אהבה מבוזה במשקה; עשרים אחרים ישבו משמימים כל חייהם ולא ישאלו להם כלום ולא ישתדלו להניח רושם וסימן בעולם, כי אין בהם מן האפתנות אלא דבקותם בך; עשרים אחרים.. לעולם יהיו נגררים אחריך, ויבואו למקום שיוכלו לראותך בלבד, ויעשו מעשים נואשים. אבל כל הגברים האלה יעצבו אל לבם. ולא תשעים ותשעת הגברים האלה בלבד – תשעים ותשע הנשים שיכלו לשאת להם לנשים ייעצבו אל לבן עמהם. … אשה רבת חן וקסם שכמוך, מיס אוורדין, אינה מביאה ברכה למין האדם." (עמ' 176)

Such women as you a hundred men always covet — your eyes will bewitch scores on scores into an unavailing fancy for you you can only marry one of that many. Out of these say twenty will endeavour to. drown the bitterness of espised love in drink; twenty more will mope away their lives without a wish or attempt to make a mark in the world, because they have no ambition apart from their attachment to you; twenty more — the susceptible person myself possibly among them — will be always draggling after you, getting where they may just see you, doing desperate things. Men are such constant fools! The rest may try to get over their passion with more or less success. But all these men will be saddened. And not only those ninety-nine men, but the ninety-nine women they might have married are saddened with them. There's my tale. That's why I say that a woman so charming as yourself, Miss Everdene, is hardly a blessing to her race.

 למי מהם תענה, מי מהם יהא בר המזל. ואולי אף לא אחד מהם, אולי תבחר בחיי העצמאות, להיות אדון לעצמה ולרכושה.

 הרדי בספרו מצייר תמונה פסטורלית אכן, יחד עם כל הרוחש תחת פני השטח. האכרים השכירים, השיתוף שהוא כורח המציאות בעבודה, בינם לבין האדון/ית. יחסי הגומלין בין הדמויות. תיאורי הנוף ומזג האוויר – כל אלה הופכים את ספרו של הרדי לפנינה, קצת נשכחת, קצת נחבאת, אך מומלצת ביותר.

 ובהערת אגב: הסרט "תמרה דרו" שנעשה בהשראת הספר הזה, ובו מוזכר אף חוקר ספרות הכותב על הרדי. ומי שלא ראה את הסרט הזה, גם ללא קריאת הספר, מומלץ לו כי יעשה כך.

 עניין אחד שמצאתי בעייתי מעט הוא נושא התרגום; שפה כמו זו של הרדי קשה ביותר להעברה לשפה אחרת; השימוש בשפת "רחוב", זו של המעמד הנמוך (מישהו אמר "ליסה דוליטל"?) מהווה אתגר לכל מתרגם. הוסיפו לאלה את ההומור האנגלי הדק והמושחז, והרי לכם משימה מכובדת ביותר. לטעמי, התרגום בספר הזה אינו טוב מספיק, ולא מתמודד בהצלחה עם הקשיים הנזכרים האלה. בהארות והערות שוליים, לעומת זאת, היטיב מאד המתרגם לעשות.

לשמחתי, ספרו זה של הרדי הועלה זה מכבר לפרויקט גוטנברג (המהולל) וכך מצאתי עצמי נודדת בין המחשב לספר, כדי לקרוא פסקאות שונות בשפת המקור. כך גם הובאו כאן כל הציטוטים מתוך הספר – מקור בצד תרגום.

מומלץ מאד. רצוי בשפת המקור (ולידיעת מחזיקי הקינדל – יש בגוטנברג גירסה להורדה)

הרחק מהמון מתהולל – תומס הרדי. תרגום: אמציה פורת. הוצאת עם עובד. (405 עמודים)

(פורסם ב – 23 באוקטובר, 2011  בפורום הספרים של YNET)