הקרקס הגדול של הרעיונות – מיקי בן כנען

 הקרקס הגדול של הרעיונות"… ספר זה משהו שלוקח הרבה מאוד מאמץ והרבה מאוד זמן לכתוב. עד כדי כך שרק מעט מאוד אנשים יכולים להשלים את המשימה. שאגב, בגלל זה כנראה יש בעולם הרבה פחות ספרים מאנשים." (עמ' 419)

 פינקי, איש צעיר וקצת מוזר, הוא הדובר והמספר. סבתו של פינקי נמצאה יום אחד מתה בחדרה שבבית האבות, יחד עם עוד אשה מתה אחרת, שתיהן לבושות באופן משונה, האחת בתחפושת של פיל, השניה לבושה כמו בובה.

 אביו של פינקי, שפינקי נלווה אליו, הלום צער מול מותה של אמו: "… הרגע שבו אדם ניצב מול אמו המתה הוא גם זמן שבו נשמעת במוחו טריקת דלת על עברו. נטשה אותו הנפש שאישרה עבורו את זיכרונות ינקותו. מעתה ייאלץ להיסמך על ידע אישי, ובחלוף השנים יטיל ספק בעובדה שאכן היה אי-פעם תינוק. אין זאת כי האשה שלימדה אותו את החיים מלמדת אותו עכשיו את המוות." (עמ' 16)

 בליל הסדר של אותה שנה שלאחר מותה של הסבתא מספר האב את סיפורה, כפי שעלה ממכתבים, ניירות, מעטפות שהיו בתוך ארגז אחד שהשאירה. והסיפור הזה, יחד עם סיפורה של האשה שנמצאה יחד עמה, יחד עם חבריה לבית האבות, הסיפור הזה נפלא ומוזר ועצוב ומרעיד נפש. סיפוריהם של אנשים שהיו "שם" במלחמה הנוראה ההיא ושרדו, והפכו להיות אנשים חיים-מתים, אחרים מאלה שיכולים היו להיות, שלבשו זהויות חדשות רק כדי להשאר, שנושאים לתמיד צלקות ופצעים מדממים.

 ומצאו האחד את השני, ומצאו כוחות לשרוד. ומצאו כוחות לחיות

וחלומות לחלום

ולהגשים.

 מיקי בן-כנען שופעת רעיונות שונים ומשונים ומלבישה אותם מלים-מלים, והמלים מציירות תמונות, והתמונות מלאות צבעים וריחות וקולות. אי אפשר שלא ליהנות מהיכולת המופלאה הזו שלה, "להלביש" מלים בצבעים וקולות, וריחות. היכולת לספר סיפור, היכולת להמציא המצאות מרהיבות ומשונות. ולחלום איתה יחד.

 ועוד ציטוט אחד, חכם, מן הספר המצוין הזה, שהדבר היחיד שחסר לי בו הוא כריכה מפוארת (כמו בזה הקודם מפרי עטה – אם החיטה). וזהו הציטוט (חכמתם של אנשים שראו כבר הכל):

 " '…תסלח לי, אבל המלודרמה הדביקה הזאת של אנשים שמגלים סודות אחרי מותם היא ניסיון לא הוגן של שליטה בחיי הזולת. …' " (עמ' 247)

הקרקס הגדול של הרעיונות – מיקי בן-כנען. הוצאת: אחוזת בית (422 עמודים)

(פורסם ב– 28 בנובמבר, 2011  בפורום הספרים של YNET)

אלה יווניה קוראת ספרים