לימסול – ישי שריד

limasol

" ועדת לנדוי מונתה, על ידי ממשלת ישראל בשנת 1987, בעקבות פרשת נאפסו, וכן בקשר גם עם פרשיות קו 300 ופרשת השב"כ, על-מנת לבדוק את "… שיטות ונהלי החקירה של השב"כ.. ומתן עדות בבית המשפט בקשר לחקירות אלה."

תפקיד נוסף שהוטל על הועדה: להמליץ ולהציע "…לגבי השיטות והנהלים המתאימים בנושאי חקירות אלה בעתיד…"

 ועדת לנדוי בחנה את הנעשה בשירות הבטחון, ובהמלצותיה נקבע כי: "החוק עצמו חייב להבטיח מסגרת ראויה לפעילותו של השירות בנושא של חקירות פח"ע…."

לעצם הפעלת הכח בחקירות קבעה ועדת לנדוי כי: "אמצעי הלחץ צריכים להתרכז בעיקר בלחץ פסיכולוגי לא אלים… אולם כאשר אלה אינם משיגים את המטרה, אין להימנע מהפעלת מידה מתונה של לחץ פיסי."

ובהמשך: ".. ניסחנו איפוא קובץ הנחיות לחוקר השירות, המגדיר… את גבולות המותר לחוקר ובעיקר את האסור לו. .. אנו  משוכנעים שאם יישמרו סייגים אלה… תובטח יעילות החקירה ועם זאת היא תהיה רחוקה מהפעלת עינויי גוף או נפש…"

הנחיות אלה, שהן בעצם מדריך לחוקר באלה מקרים מותר להפעיל ואיזה סוג של לחץ, נותרו חסויות מפני פרסום ציבורי." (מתוך רפרט שהוגש במסגרת הקורס "דמוקרטיה ובטחון לאומי בישראל". כל המובאות מתוך דו"ח ועדת לנדוי, בתוך: "דמוקרטיה וביטחון לאומי בישראל" – קובץ מקורות ראשוניים.)

 הרפרט הנ"ל, שאמור היה להפוך לסמינריון (דבר שטרם קרה) בנושא "חוק השב"כ", לא חדל מלהדהד באזני רוחי במהלך קריאת הספר "לימסול".

 בספר מובא סיפורו של חוקר שב"כ, חוקר מצטיין יש לומר, המבין ויודע, בדרך כלל, כיצד ללחוץ על נחקריו ולהוציא מהם את המידע הדרוש כדי למנוע פיגועים, בדרך כלל אך לא תמיד. אבל הוא חוקר נחשב, הנקרא כמעט לכל חקירה, ובתקופה כה "לחוצה" של פיגועים ומפגעים המסתובבים בשטח, הוא נמצא כמעט תמיד בחקירה זו או אחרת, לפני או אחרי פיגוע.

הלחץ הזה בעבודה נותן אותותיו הן בדרכי החקירה (לחץ פיזי מתון או פחות מתון) והן בבית – נישואיו נדמה עולים על שרטון; בנו מתגעגע תדיר, רעייתו מתוסכלת מהעדרו.

במקביל מוטלת עליו משימה קצת אחרת, מתוחכמת יותר, לגלות ולמשוך אל הפח את המחבל הבכיר, הגולה, שאין יודעים את מקומו, וזאת על ידי שימוש באביו – משורר פלסטיני נודע השוכב על ערש דווי. אשת הקשר נקבעה, שלא בידיעתה, סופרת אחת, ידידה מיוחדת של האב הפלסטיני החולה, דרכה אמורים להיטוות החוטים, והרשת לתוכה אמור, בסופו של דבר, ליפול הבן.

 אלא שגיבורנו מגלה, עם התקרבו אל האשה והפלסטיני החולה, את האדם שמאחורי ההגדרה, ומתחילה ההתלבטות, כיצד לשמר את ידידותו / חברותו עם ה"אחר" / ה"אויב", מבלי שהדבר יעלה לו באמונותיו הישנות / מעשיו הישנים.

 אל הספר הזה הגעתי בעקבות המלצה שהופיעה אי-אז ב"הארץ" – אז סומן הספר ככזה שביום מן הימים אגיע אליו.

 ספר שיש בו כדי לעורר קצת מחשבה עלינו ועל הסובב אותנו, בנוסף להיותו מרתק בהחלט.

 מומלץ

 לימסול – ישי שריד. הוצאת עם עובד. (187 עמודים)

(פורסם ב – 1 באפריל, 2012  בפורום הספרים של YNET)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *