השמים נופלים – לורנצה מאצטי

השמים נופלים

שתי ילדות, אחיות, יתומות, גדלות בביתו של דודן, אשתו ובנותיו. הדוד יהודי. הימים – ימי סוף מלחמת העולם השניה. הבית – בית עשירים בטוסקנה.

 ילדוּת במלחמה, ועוד ממושכת כל כך.. ילדות בכלל, כתיבה שאינה מתיילדת ובכל זאת כתיבה של ילדה.

 פֶּנִי ובייבי, שתי אחיות, יתומות, גדלות בבית דודן, עם בנות הדוד שהן כבר נערות מתבגרות, עם ילדי האכרים והמשרתים שבסביבה, עם הכנסיה והכומר האחראי על נשמותיהן.

 בחוץ – מלחמה.

 הכומר אומר שהדוד לא יגיע לגן העדן, משום שלא הוטבל, משום שאינו הולך למיסה. עניין מטריד מאד עבור הילדות. הן אוהבות אותו, למרות שהוא קפדן עד מאד, ואין להתחצף או לשבור דבר בבית, אין להתרשל בשום עניין. גם הדודה ושתי בנותיהם אינן הולכות למיסה, למרות שהן דווקא כן הוטבלו. הן לא הולכות, כי הדוד לא מרשה.

 בחוץ – מלחמה.

 בבית צריך להגיש ארוחות בזמן, והאוכל צריך להיות מבושל בדיוק במידה הנכונה ובטמפרטורה הנכונה, סינר המשרתת צריך להיות מגוהץ, הרצפות מבריקות.

 בחוץ – מלחמה.

 הדוד אינו חושש, שהרי לא עשה דבר רע. אפילו  הבישוף בא לבקרו. אבל הוא לא הולך למיסה והילדות מודאגות.

 הן באמת משתדלות (לא תמיד זה מצליח) הן באמת מודאגות, לנשמתו, לשלומו (הן שומעות דיבורים מסביב)…

הספר הזה הוא כמעט אוטוביוגרפי; כמעט, משום שהשמות שונו, וחלק מן הפרטים שונו. אבל הסיפור הוא סיפורה של לורנצה מאצטי, שגדלה יחד עם אחותה בטוסקנה אצל דודן, היהודי.

 הספר הזה, המסופר מנקודת מבטה של הילדה שהיתה פעם, בשפה של ילדים אך מבלי להתיילד, מתאר את חיי היום-יום של ילדים במלחמה, ילדים שמשהו נורא ואיום מאיים עליהם, והם לא יודעים לתת לו שם, למשהו הזה. יש איזו מועקה בזמן קריאת הספר, למרות שהחיים, משחקי הילדים, חוויות בית הספר, העונשים, המתנות, כולם "כאילו" רגילים.. אבל – בחוץ מלחמה.

 מומלץ מאד.

 השמים נופלים – לורנצה מאצטי. תרגום (מצוין): יורם מלצר. הוצאת סמטאות  (200 עמודים)

 (פורסם ב– 9 במאי, 2012  בפורום הספרים של YNET)

(Il Cielo Cade – Lorenza Mazzetti)

אלה יווניה קוראת ספרים