הקול של תלמה- קמילה גיב

הקול של תלמה"אנו משוכנעים כי מה שאנחנו מתייחסים אליו כאל נורמלי הוא כזה רק משום שזה מה שאנחנו מכירים".

 אילו ניתן היה, הייתי תולשת דף אחרי דף מן הספר ותוחבת אותו בגרונם של כל אלה השואלים בתמימות מעושה – "אבל למה היא חיכתה כל כך הרבה שנים?" .. כאשר מדווחת תלונתה של בת של מישהו ש"נזכרה" להתלונן על מעשים מחרידים שנעשו בגופה כאשר היתה ילדה.

אם יש ספר המצליח להבהיר, בשקט ובלי התלהמות, בלי תיאורים גרפיים מפורשים, את המתרחש בנפשה של ילדה הנפגעת על-ידי קרוב משפחתה – הקול של תלמה הוא ספר כזה. 

הידידים הדמיוניים המגנים על נפשה של הילדה, ומתלווים אליה בכל מקום אליו היא הולכת, ההתנתקות מן הגוף וההסתכלות מן הצד, הנסיון לפגיעה עצמית דרך הרעבה ונסיונות התאבדות, ומעל הכל הנסיון לחיות בכל זאת, איכשהו, חיים נורמליים:

 "החלטתי לא להיות אשה לעולם. .. אני לא רוצה להצמיח בטן ולבשל ארוחת ערב ולהישכב על הגב ולהגיד 'אוי, דאגלס' כשאבא שלי מטפס עלי ומתנשם כמו כלב"."אני שייכת לעולם אחר. אני נמצאת במקום שבו אי אפשר לגעת בי. אני תלויה מהגג עשרים מטר מעל העולם."

 "בואי, תעשי לאבא'לה טוב. אף אחד חוץ ממני לא יאהב אותך אף פעם".

"אני בדולח מאובן בוהק, מוריד גשם, כסף נוזלי, מים זורמים על פני פנים כמהות". 

 "'את לא רוצה שאני אפסיק לאהוב אותך, תלמה, נכון?" הוא מתחנן.

נשימה נשימה, דוברמן אוהב פקינז. שפשוף שפשוף רעם ושטפון.

הוא אומר לי שאני מלוכלכת…הוא לא יודע כלום. אני גדלה, משתנה, הופכת קשה כקרח, ונוצצת ויפה וצלולה כמו מים טהורים."

 ואיפה היתה האם? כן, גם זאת שאלה שתמיד נשאלת – איפה היתה האם?ובכן, האם היתה שם בבית, וככל הנראה לא ראתה, לא רצתה להאמין.. ניסתה לשנות, ובסופו של דבר נאלצה להסכים לפירוק המשפחה שלה, ולהרס חייה גם כן, גם אם במידה פחותה בהרבה.

 והסביבה? המורות, השכנים ועוד – כל אלה הבליחו מדי פעם, ערבו את הרשויות, אבל לא באמת ידעו איך להגן.

  ותלמה – עוד רבות כמוה מסתובבות סביבנו, חיות בערך, בקליפה שהיא גופן שהן מתעבות, או משלימות בלית ברירה עם קיומו;  מתות-חיות, ואין להן מרפא.

הקול של תלמה – קמילה גיב. תרגום: נטע גורביץ. הוצאת ידיעות ספרים (214 עמודים)

(פורסם ב- 24.2.2008 בפורום הספרים של YNET)

(Mouthing the Words – Camilla Gibb)

אלה יווניה קוראת ספרים