האיש במצודה הרמה – פיליפ ק' דיק

האיש_במצודה_הרמה

דיסטופיות, מטיבן, טומנות בחובן איום אפשרי, חבוי משהו, משום שיש בהן מה שיכול היה להיות ולא קרה; לגבי דידי, הדיסטופיות המאיימות ביותר הן אלה בהן מלחמת העולם השניה הסתיימה בתוצאה הפוכה מזו שאכן הסתיימה בה.

 "האיש במצודה הרמה" הוא דיסטופיה שכזו; הנאצים והיפנים ניצחו, וחילקו ביניהם את העולם, כשבני בריתם נשארו בסוג של שלטון עצמי.

היפנים שולטים בחוף המערבי של מה שהיה פעם ארצות הברית של אמריקה. הגרמנים שולטים בחוף המזרחי. העבדות מותרת מחדש. היהודים, אלה שבאזורי השפעה גרמניים, הושמדו (כמעט) כולם; באזורי השלטון היפני היהודים נתונים לרדיפות ולהסגרות אפשריות לנציגות גרמנית זו או אחרת (משטרה, שירות חשאי, ושאר שרותים שאין מדברים בהם). אפריקה היא שדה קטל איום ונורא של כל הגזעים הנחותים השחורים כדי לפנות מקום לניסויים חקלאיים והפיכת השטח כולו לאסם התבואה של העולם הגרמני, על ידי מתיישבים (עתידיים) גרמנים במקום.

 האיש במצודה הרמה הינו הסופר הות'ורן אבנדסן, אשר כתב ספר חתרני במידה מסוימת – יסתבל החגב*; הספר הזה מוגבל למכירה רק בחוף המערבי של ארצות הברית, באזור השליטה היפנית, ואסור לחלוטין בחוף המזרחי. בספר הזה מסופרת ההסטוריה החליפית של מלחמת העולם השניה, על-פיה במלחמה נצחו כוחות הברית, והנאצים והיפנים הוכנעו. נצחונן של בנות הברית הביא, על פי הספר, את הדמוקרטיה הליברלית על כל טובה למדינות הציר. הספר הזה משפיע בדרכים שונות על גיבורי האיש במצודה הרמה, חלקם מוצאים בו מדריך מסוים לחיים, חלקם מעבירים זמנם בוויכוחים איתו. יש הקוראים אותו מן ההתחלה ועד הסוף, יש הקוראים בדילוגים.

 ספר אחר שכמעט כל גיבורי הספר מתייחסים אליו הוא האי-צ'ינג – ספר התמורות, שהם נועצים בו בכל צעד בחייהם.

 הספר נע בין סיפוריהם של רוברט צ'ילדן – אמריקני, סוחר מוכר ומפורסם בעתיקות אמריקניות אותנטיות (או לא) מן התקופה הקודמת לשלטון היפני; נובוסוקה טגומי ראש משלחת הסחר היפנית וחובב "עתיקות" אותנטיות כמוזכר לעיל. פרנק פרינק – אומן מתכת, גרושתו אליה הוא מתגעגע עד מאד – ג'וליאנה.

 ברקע – חילופי שלטון בגרמניה עקב מותו של המנהיג וקונספירציות ותיאוריות נגד… ומעשיהם של יחידים הקוראים תיגר על השיטה, ומצליחים, ולו במקצת, לשנות משהו, שבתורו ישנה משהו אחר: "איננו יכולים לעשות הכל בבת אחת. הדברים מתנהלים ברצף. תהליך המתגשם לאטו. בכוחנו לשלטו בסופו רק באמצעות בחירותינו בכל שלב. ..

בעולם אחר, הדברים אולי שונים. טובים יותר. ישנן בררות מובהקות בין ורע. ..

איננו חיים בעולם האידאלי, בזה שהיינו רוצים לחיות בו, שבו המוסר קל משום שההכרה קלה. שבו יכול אדם לנהוג כשורה ללא מאמץ משום שביכולתו להיווכח במובן מאליו." (עמ' 295)

 וכמה הסתייגויות (קלות); הספר פורסם ב- 1962, ובפרספקטיבה של זמן "פספס" כמה עניינים טכנולוגיים חשובים שכבר קרו בינתיים: מצד אחד הגרמנים הכה מתקדמים ויסודיים כבר "מטיילים" בחלל ומקימים מושבות על פני מאדים (וזה הלא היה עניין מאד חשוב בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה – המאבק בין הגושים על הראשוניות בחלל), אך לעומת זאת – השימוש בטלפונים, למשל, מתאים לשנות הששים. גם מחשבים אינם דבר שבנמצא, או לפחות במוזכר.

ועוד הסתייגות (קלה, כזכור): הספר פחות "מהודק" בעלילתו מכפי שאפשר היה לצפות.

פרט לאלה הספר בהחלט מומלץ

 ותודה לנעה מנהיים על המלצתה ב"הארץ"; בלעדיה כנראה שלא הייתי מגיעה על הספר הזה.

 האיש במצודה הרמה – פיליפ ק' דיק. תרגום (מצוין ומאיר עיניים): שמעון אדף. הוצאת עם עובד (311 עמודים)

 * הביטוי מתוך: קהלת פרק יב

 א וּזְכֹר, אֶת-בּוֹרְאֶיךָ, בִּימֵי, בְּחוּרֹתֶיךָ:  עַד אֲשֶׁר לֹא-יָבֹאוּ, יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ.  ב עַד אֲשֶׁר לֹא-תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָאוֹר, וְהַיָּרֵחַ, וְהַכּוֹכָבִים; וְשָׁבוּ הֶעָבִים, אַחַר הַגָּשֶׁם.  ג בַּיּוֹם, שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, וְהִתְעַוְּתוּ, אַנְשֵׁי הֶחָיִל; וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ, וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת.  ד וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק, בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה; וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, וְיִשַּׁחוּ כָּל-בְּנוֹת הַשִּׁיר.  ה גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ, וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה:  כִּי-הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל-בֵּית עוֹלָמוֹ, וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים.  ו עַד אֲשֶׁר לֹא-ירחק (יֵרָתֵק) חֶבֶל הַכֶּסֶף, וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב; וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ, וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל-הַבּוֹר.  ז וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ, כְּשֶׁהָיָה; וְהָרוּחַ תָּשׁוּב, אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.  ח הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת, הַכֹּל הָבֶל.  ט וְיֹתֵר, שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם:  עוֹד, לִמַּד-דַּעַת אֶת-הָעָם, וְאִזֵּן וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה.  י בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת, לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ; וְכָתוּב יֹשֶׁר, דִּבְרֵי אֱמֶת.  יא דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת; נִתְּנוּ, מֵרֹעֶה אֶחָד.  יב וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר:  עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר.  יג סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע:  אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם.  יד כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם:  אִם-טוֹב, וְאִם-רָע. 

(פורסם ב– 26 ביולי 2012 בפורום הספרים של YNET)

(The Man in the High Castle – Philip K. Dick)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *