ילדי החירות – פאולינה סימונס

ילדי החירותיש לה כוונות טובות, לפאולינה סימונס, באמת כוונות טובות. היא הלא סופרת כה פוריה, ותחת ידה יוצאים כל כך הרבה ספרים, שהם גם רבי מכר, וגם קריאים וזורמים ושוטפים ומרתקים… היא רוצה שקוראיה ילמדו קצת היסטוריה וקצת על רוח התקופה, ולכן ממקמת את הרומנים שלה בכל מיני תקופות מעניינות לאורך ההיסטוריה, כדי שגם נקרא וגם נלמד.

 באמת שיש לה כוונות טובות, והיא בהחלט יודעת לרתק את קוראיה; אלא שבסוף הספר נשארתי עם סיפור רומנרומנטי שכזה, על מהגרת עניה מאיטליה לארצות הברית, ובן למשפחת "אצולה" אמריקנית מבוסטון, שאבותיו ירדו מן המייפלאור, וכל אלה בתקופה של תחילת המאה ה- 20. אלא שמן התקופה המדהימה, המפוארת הזו בהיסטוריה האמריקנית, ממנה לא נותר כמעט דבר. קצת אזכורים של אמה גולדמן, דעות אנרכיסטיות על קצה המזלג, מעט על האתגר ההנדסי בחפירת תעלת פנמה, על האינטרסים של ארצות הברית במדינות אחרות בעולם… אבל כרומן היסטורי אי אפשר לקרוא את הספר הזה.

 ג'ינה, נערה בת ארבע-עשרה, מהגרת עם אמה האלמנה ואחיה מסיציליה לאמריקה, משום שזו צוואתו של האב – שכל חייו ביקש להגר עם משפחתו כדי לתת הזדמנות לשני ילדיו החיים (השלישי מת עליהם עוד קודם למותו של האב). המשפחה השמרנית מגיעה לבוסטון שם הם נפגשים עם שני בני טובים בוסטונים המסייעים להם בימים הראשונים. אחר כך עוברת המשפחה לעיירה נידחת, עיירת מהגרים כמותם, שכלכלתה מתבססת על מפעלי טקסטיל בעיקר.

 שני בני הטובים שהוזכרו לעיל, שני חברים טובים, שניהם מוצאים את הנערה (בת ארבע-עשרה, בתחילת המאה העשרים, להזכיר למי ששכח/ה) מושכת ומאתגרת, ולאורך השנים שניהם יחזרו אחריה, בדרך זו או אחרת.

 ברקע, כאמור, השיח הכלכלי המושפע מקארל מרקס והקומוניזם, השיח החברתי בין הדוגלים באנרכיזם והמתנגדים לו, השיח הפמינסטי; כמו גם סיפורה של תעלת פנמה – התכנון, הקשיים, הסיבות, ההתכנות.

 שני עולמות נפרדים – זה של מהגרים חסרי כל, זה של האצולה הוואספית הבוסטונית. באמריקה הדמוקרטית שבה למעמדות אין, להלכה, שום משמעות (מה שאין כן למעשה)

 ובשורה התחתונה – (עוד) רומן רומנטי, כתוב היטב, כמובן, כדרכה של סימונס, לא יותר, לא פחות.

 הספר נלקח ונקרא לאחר כמה (וכמה) ספרים "כבדים" ומעיקים במידה מסוימת, ונועד להיות משקל נגד לכבדותם; ככזה מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר.

 מומלץ? בדיוק בשביל הזמנים האלה, שצריך משהו קל כנוצה.

ילדי החירות – פאולינה סיימונס. תרגום (טוב בהחלט): נורית לוינסון. הוצאת מודן (355 עמודים)

(פורסם ב – 26 במרץ, 2013 בפורום הספרים של YNET)

(Children of Liberty – Paullina Simons)

אלה יווניה קוראת ספרים