חמישה חלומות – עוזי וייל

חמישה חלומות

"כל כך הרבה אנשים חשבו שקורה להם משהו שלא קרה אף פעם בתולדות העולם. ואחר כך, כשנוכחו בטעותם, לאדיברו על זה יותר לעולם,וזו הסיבה שתמיד יהיו אנשים שחושבה שמה שקורה להם, לא קרה לאף אחד מעולם.

כי אלה שזה כבר קרה להם, בדרך כלל שותקים." (עמ' 106)

 פעם, כשהייתי ילדה, הייתי לוקחת ספר בספריה וממהרת לסיימו, כדי לרוץ מהר ולהחליף ספר אחר לפני שסוגרים אותה, אחרת הייתי נשארת יומיים או שלושה בלי ספר לקרוא. וזה הרי עניין שלא יעלה על הדעת.

 אבל הייתי אז ילדה, בכתה א', שהספרנית סרבה לתת לה ספרים של כתה ג', כי רק התחלתי לקרוא.. עד שהראיתי לה שהספרים שהיא נותנת לי קצרים מדי. קצרים מכדי להחזיק אותי שלושה ימים רצופים עד הפעם הבאה שהספריה תיפתח.

הבוקר לקחתי לידי את ספרו החדש של עוזי וייל, ועד סופה של השבת, גמרתי את הספר המצוין הזה. לראשונה מאז כתה א' – גמרתי לקרוא ספר ביום אחד.

 את כתיבתו של עוזי וייל אני מכירה עוד מימי השער האחורי ב"העיר" (זצ"ל) ולאחר מכן באתרי האינטרנט השונים, וכיום אני פוגשת בו על פני דפי הפייסבוק. אבל אלה תמיד קטעים קצרים למדי, הכתובים אמנם נפלא (בדרך כלל), ולרומנים שלו, משום מה, לא הגעתי.

 עד לזה. והוא אכן נפלא ביותר בעיני.

 לכאורה סיפור פשוט ובנאלי למדי – איש, אשה שהיא אשתו, בנם המתבגר (בסוף התיכון), המאהבת שלו, של האיש. לכאורה בנאלי. אבל לא, לא ממש. כי האשה – נעמה- יש בה איזו יכולת לראות דברים שמעבר, לדעת דברים שמעבר, יש חלומות המלווים אותה מאז היתה נערה צעירה. חמישה חלומות למען הדיוק, שהיא זוכרת ויודעת שיתגשמו. איכשהו יתגשמו. ויש בו בספר הזה גם נגיעה במוות. במה שקורה מעבר למה שאנחנו מכירים ויודעים.

 לכאורה סיפור פשוט ובנאלי למדי – רק לכאורה. כי המלים והמשפטים של וייל הופכים את הסיפור הכמעט פשוט ובנאלי הזה לקסם, לסיפור עשיר וחכם, כזה התופס בקורא(ת) ולא מרפה (איזה מזל ששבת היום), וכשהוא נגמר, אפילו כשהוא נגמר, הקסם נשאר.

 יש בו משפטים שכאלה, כמו:

"דברים רעים תמיד יכולים לבוא מהשמיים. דברים טובים – רק בתכנון מוקדם." (עמ' 16)

 "איך שומרים על הזיכרון שלא יאבד? שומרים קצת מהבושם שלה. שומרים את השירים ששמעו ביחד. נועצים בזיכרון בתים, רחובות, מקומות שבהם קרו ביחד. אבל הזיכרון עצמו הופך למשכיח. מרוב שאתה מתאמץ לזכור את הפרטים, אתה מאד את ההרגשה. אין שום מנגנון שמאפשר לשמור על ההרגשה. זה ילך וידהה. זה כבר הולך ודוהה." (עמ' 40)

 "היום קשה לה להאמין שאי פעם אהבה ככה. שבכלל אפשר לחיות בעוצמה כזאת. כל מחשבה עליו חישמלה את כל גופה. כל מגע היה התגלות של עולם טוב יותר. וכל רגע בלעדיו היה כאב נורא, השתוקקות שאין לה סוף, שמוכנה לכאב הזה כי היא יודעת היטב שברגע שהוא יגע, הכאב יהפוך לאושר." (עמ' 92 – 93).

"הסכנה שבאהבה: לפתע, מישהו אוהב אותך כמו שאתה. ולכן, נותן לך רשות להשתנות. וברגע שאתה משתנה, צריך לדבר על אהבה מחדש." (עמ' 110)

 "בסוף תמיד הולכים. באים בשביל ללכת. אוהבים בשביל להיפרד. נפרדים בשביל להפסיק להרגיש. מפסיקים להרגיש, כדי שאפשר יהיה לחלום על רגש." (עמ' 196)

 בסוף תמיד ספר כזה נגמר. לפעמים אפילו מהר מדי. לא הספקתי להתענג וליהנות, למשוך את הרגע, להתגעגע לזמן של אחרי העבודה, כשהקסם שבתוך הדפים מחכה לי… לא קרו כל אלה, משום שהיתה שבת, ובמקום לצאת ולחזור, נשארתי בבית וקראתי ספר. את הספר הזה.

תיכף מתחיל שבוע הספר – הוסיפו לכם את הספר הזה לרשימת הספרים שיש להצטייד בהם בשבוע הזה.

 מומלץ (למי שלא הבין עד כאן)

 חמישה חלומות – עוזי וייל. הוצאת מודן (276 עמודים)

 

(פורסם ב– 1 ביוני, 2013 בפורום הספרים של YNET)

אלה יווניה קוראת ספרים